հայ eng heb
armenia-israel.com armenia-israel.com





על קרבאך

על קרבאך

NKRהרפובליקה של נגורנו קרבאך (ארטצאך)

עובדות על רפובליקת קרבאך

שטח אדמה כולל של האזור: 4400 קמ"ר

מדינות גובלות: הרפובליקה של אזרבייג'ן. בנקודה הקרובה ביותר, קרבאך נמצאת במרחק 4 ק"מ מארמניה בכיוון מערב. שטחים שעדיין מוחזקים ע"י קרבאך יוצרים רציפות עם ארמניה במערב ואירן בדרום.

בירת קרבאך: סטפאנקרט (Stepanakert)

הערים הגדולות: סטפאנאקרט, שושי (Shushi), מטראקרט

 (Matrakert), אסקראן (Askeran), מארטוני (Martuni), הדרוט

(Hadrut).

דגל הרפובליקה: שלושה פסים אפקיים שווים של אדום, כחול וכתום עם מדרגות בצורת חץ הפונות לכיוון מערב (חלוקה לבנה).

תאריך העצמאות: הרפובליקה ההררית של קרבאך נוסדה ב – 2 בספטמבר 1991 והכריזה על עצמאותה ב – 6 בינואר 1992.

אוכלוסייה: 157,200 (1995)

צפיפות אוכלוסין: 31 נפשות לקמ"ר

 

חלוקה אתנית: ארמניים - 95%, אשוריים, יווניים, אחרים - 5%

טופוגרפיה: הררית, הפסגה הגבוהה ביותר: הר קירס (2275 מ')

מקור המים הגדול ביותר: שמורת סארסאנג, נהרות: טרטר (Terter), חאצ'ן

אקלים: זהה לארמניה, שפות: ארמנית, דת: הכנסיה האורתודוכסית – אפוסטולית הארמנית, המרכז הדתי: גאנדזסאר

מטבע: דראם (Dram)

 

 

מאפייני מעמד המדינה

 

Nagorno_karabaghהדגל הלאומי של ר.נ.ק. מיוצג ע"י בד בזווית ישרה הפונה ימינה עם שלושה פסים אפקיים בתוכו: האדום העליון, הכחול האמצעי והכתום התחתון.

הרוחב של כל אחד מהם הוא 20 ס"מ. ישנה תבנית דמויית תבנית שטיח משוננת בעלת חמש מדרגות בדגל, אשר מתחילה בשתי הקצוות של הצד הימני של הבד והיא מתחברת בחלק שליש הדגל.

 

The State_ Emblem_ of_ the _NKR  סמל המדינה של ר.נ.ק. מתאר נשר עם כנפיים אשר משתרעות מתחת לקרני השמש המופרדות והכתר של שושלת ארטאשסידס (Artashesids).

במרכז, על גבי הרקע של הדגל הלאומי של ר.נ.ק. והר קירס, מאוירת תמונה של הפסל "אנו והררינו". למטה, בטפרים של הנשר ישנם אשכולות של ענבים, תותי עץ ושיבולי חיטה. בחלק החצי עגול העליון ישנו רישום ארמני – " הרפובליקה של נגורנו קרבאך – ארטצאך."

 

 

היסטוריה ומציאות עכשווית

 

הרפובליקה של נגורנו קרבאך: היסטוריה ומציאות עכשווית

 

Maps of Armenia and NKRבעקבות הנפילה של בריה"מ, המדינה הלאומית הסובייטית לשעבר של נגורנו קרבאך בחבל הארץ האוטונומי וחבל הארץ השאהומייאני המאוכלס התאחדו לשם יצירת הרפובליה של נגורנו קרבאך (ר.נ.ק.). עצמאותה של ר.נ.ק. הוכרזה

ב – 2 בספטמבר 1991 בתיאום עם יסודות תקניים של זכויות בינלאומיות. מאז, מנהיגי הרפובליקה באופן מתמיד שאפו למדיניות של שימור השלום ויציבות בחבל הארץ הקווקזי.

נגורנו קרבאך (בארמנית, ארטסאך) ממוקמת באיזור ההררי הצפון מזרחי של ארמניה. מאז ימי קדם, הייתה זו פרובינציה של ארמניה ההיסטורית. הגבול הצפון מזרחי, על פי כל המקורות העתיקים, היה נהר הקורה (Kura). במדינה הארמנית העתיקה של אוררטו (המאות ה – 9 עד ה – 6 לפני הספירה הנוצרית), ארטסאך הייתה מכונה אורטכה – אורטכני (Urtekhe – Urtekheni). הטבע והאקלים של האיזור ההררי מותנים ע"י המיקום הגיאוגרפי אשר מקנה יתרונות. עבודותיהם של סטראבו, פליניוס הזקן, קלאודיוס פתולומיאוס, פלותארכוס, דיו קאסיוס ואחרים מציינות שהגבול בין ארמניה לאגוואנק [ (Aghvank)שהיא אלבניה הקווקזית, השכנה הקווקזית העתיקה ביותר שלה, אשר מיוצגת ע"י תערובת של עמים הרריים] היה נהר הקורה.

 

אחרי שנת 378 לספירה הנוצרית, ארמניה חולקה בין ביזנטיון ופרס. החלק המזרחי של דרום הקווקז (עבר הקווקז - transcaucasian) כולל ארטסאך, היו תחת שלטון פרסי. עובדה זו לא השפיעה על הגבולות האתניים של חבל הארץ עד לימי הביניים המאוחרים; הגדה הימנית של הקורה, ביחד עם ארטסאך (קרבאך) המשיכה ונשארה מאוכלסת באוכלוסייה ארמנית. רק באמצע המאה ה – 18 החלו שבטים נוודים – טורקיים לחדור לגבולות הצפוניים של קרבאך, שפתחו במלחמות ארוכות של מאות שנים כנגד משפחות אצילים ארמניות. 

האצולה של נגורנו קרבאך, שנשלטה ע"י ירושה של אדונים פאודליים (מליקים) היו מסוגלים להחזיק באוטונומיה אמיתית בזכות אישים, אצילים ויחידות צבאיות מסוגים אחרים. מאולצים לעמוד כנגד התקפות של צבאות האימפריה העותמאנית, פלישות שבטי נוודים, חלוקות בשל איכלוס צפוף, עוינות מצד מושלים שכנים לעתים קרובות ומן הצבאות של השייחים הפרסיים, המליקים של ארטסאך ניסו לשחרר עצמם משליטה (מוסלמית) נוכרית. בעבודתם לעבר המטרה, המליקים של קרבאך "התכתבו" עם הצארים הרוסיים, כולל פטר ה – I ופול ה – I במהלך המאות ה – 17 וה – 18.

 

ב – 1805, הטריטוריה ההיסטורית של ארטסאך, שנקראה באופן מלאכותי "שלטון החאן של קרבאך" בנוסף לעוד שטחים הפרושים על פני שטח גדול לאורך עבר הקווקז המזרחי, סופחו ל " חוק הנצחי " של האימפריה הרוסית. בריתות הגוליסטאן [ Gulistan (1813) ] והטורקמנחאי[ Turkmenchay (1828) ] אשר נחתמו ע"י רוסיה ופרס אישרו זאת.

 

Caucas_ under_ the_ Russian_ Empireהייתה תקופה שלוה, אשר נמשכה עד 1917. אחרי נפילת האימפריה הרוסית, אשר הסתיימה באירגון מחדש של מדינות שזה עתה נוצרו בקווקז, נגורנו קרבאך הפכה לזירה של מלחמה. הרפובליקה העצמאית של ארמניה והרפובליקה הדמוקרטית החדשה של אזרבייג'ן שנוסדה, נוצרו עקב התערבות תורכית, נלחמו על הטריטוריה בין 1918 ל – 1920.

מרגע היווסדה, הרפובליקה הדמוקרטית של אזרבייג'ן באה בטענות לגבי אדמות משמעותיות של ארמניה בעבר הקווקז. תוך ניצול של מצב העניינים המבולבל בעקבות המלחמה, נפילת האימפריה הרוסית וכהמשך של רצח העם הארמני מ – 1915, כוחות תורכיים חברו ליחידות צבאיות אזרבייג'ניות מ – 1918 עד 1920, לשם הריסת מאות כפרים ארמניים. מקרי טבח מאורגנים של ארמנים התרחשו בבאקו (Baku) ובג'יאנדזה (Gyanja).

רק בנגורנו קרבאך, מערכים צבאיים עמדו בהתנגדות צבאית רצינית כלשהי, למרות העובדה שב – 28 במרץ 1920, שושי (Shushi), האיזור של הבירה, נשרפה, נבזזה והאוכלוסייה הארמנית הושמדה. בזמן הנ"ל, הקהיליה הבינלאומית לקחה בחשבון כדבר הכרחי להיות מעורבים בסכסוך.

ב – 1 בדצמבר 1920, הוועידה החמישית של הליגה הראשונה של האומות, בהתבסס על ד"וח של תת הוועידה השלישית, הוחלט פה אחד נגד קבלתה של הרפובליקה הדמוקרטית של אזרבייג'ן לליגת האומות תוך כדי לקיחה בחשבון את שאיפותיה הטריטוריאליות של אזרבייג'ן ואת מעשי הטבח הנרחבים בארמנים.

ליגת האומות, לפני ההחלטה המכריעה של הסכסוך, הכירה בנגורנו קרבאך כטריטוריית מאבק שהייתה מוסכמת על כל הצדדים, כולל אזרבייג'ן. לפי כך, בין 1918 – 1920 במהלך היווסדה של הרפובליקה הדמוקרטית של אזרבייג'ן, בריבונותה לא נכללה נגורנו קרבאך או נאחיג'באן - Nakhijevan). בעבר הקווקז (Transcaucasia), גיבוש החוק הסובייטי היה מלווה ע"י מערכת פוליטית חדשה. ב – 1920 אחרי כינון אזרבייג'ן הסובייטית, כוחות רוסיים כבשו באופן זמני את נגורנו קרבאך על פי ההסכם בין רוסיה הסובייטית לבין הרפובליקה של ארמניה עד אשר יימצא פתרון לסכסוך בדרכי שלום. מיד לאחר ביסוס השלטון הסובייטי בארמניה  ה – (REVCOM (Revolutionary Committee – כלי הכח העיקרי בידי הבולשוויקים בעת ההיא) באה בהצהרה שהיא מכירה בנגורנו קרבאך, זאנגזור (Zangezur) ונאחיג'באן כחלקים בלתי נפרדים מארמניה. כתוצאה מכך, ההצהרה נטשה כל טענה של הרפובליקה של אזרבייג'ן על נגורנו קרבאך, זאנגזור ונאחיג'באן.

 בהתבסס על הצהרה זו, ובעקבות הסכמם בין הממשלות הארמנית והאזרבייג'נית, ביוני 1921 ארמניה הצהירה על נגורנו קרבאך כעל חלק בלתי נפרד ממנה. הטקסט של הצו אשר הונפק ע"י הממשלה הארמנית פורסם באמצעי התקשורת הארמניים והאזרבייג'נים ("Baku Worker", מרכיב בוועידה המרכזית של המפלגה הקומוניסטית האזרבייג'נית, 22 ביוני, 1921). לפי כך האיחוד המתועד של נגורנו קרבאך לארמניה, כחלק מן ההקשר של חוק בין לאומי, היה האקט החוקי האחרון של השלטון הקומוניסטי של עבר הקווקז (transcaucasia). רוסיה והקהילה הבין לאומית קיבלו בברכה את אקט הסיפוח. האסיפה של ליגת האומות, ב – 18 בדצמבר 1920, אישרה את הסיפוח ע"י החלטה. המזכיר הניהולי של ליגת האומות, בתזכיר שלו לאומות החברות, לגוף הבכיר ביותר בחיל האספקה העממי של משרד החוץ ב – RSFSR ובד"וח השנתי שלו של 1920 – 1921 לישיבה הסובייטית ה – 11 הכיר באיחוד. בכל אופן, תוך זמן קצר אחרי, המנהיגים הבולשוויקים ברוסיה היו בעלי שאיפות פוליטיות ורצונות לעודד "מהפיכה קומוניסטית בין לאומית" . בכדי להשיג זאת, תורכיה מונתה בתפקיד "נושאת הלפיד של המהפיכה במזרח". דבר זה גרם לשינוי גישה בנוגע ליחסים אתניים קרובים עם אזרבייג'ן ולגבי שאלת "טריטוריות המאבק", כולל נגורנו קרבאך.מנהיגי אזרבייג'ן, תחת הניהול ממוסקבה, פתחו מחדש שיחות על טענתם לנגורנו קרבאך. ב – 1921, הישיבה המלאה של לשכת איזור הקווקז של ה – HKBK, התעלמה מן ההחלטה של ליגת האומות והתנגדה לקבל את משאל העם כמנגנון עממי בשביל להגדיר גבולות בין ארמניה לאזרבייג'ן. תחת לחצו המיידי של סטאלין, ההחלטה הייתה לחלק את נגורנו קרבאך מארמניה בכח, בסתירה לאקט הסיפוח והפרת עקרונות, למרות שהיה מותנה שבאדמות הארמניות הללו, תחת שלטון SSR (Soviet Socialist Republic) אזרבייג'ני, תוקם אוטנומיה לאומית בעלת פריבילגיות רחבות. אזרבייג'ן דחתה מלתת לנגורנו קרבאך אוטונומיה בכל דרך אפשרית. בעקבות מאבק מזוין של שנתיים אשר נוהל ע"י הקרבאכיסטים וההתעקשות של ה – KHbK, לבסוף, ב – 1923 הוקמה אוטונומיה איזורית בחלק קטן של האדמות. נגורנו קרבאך, ככל הנראה בשל החלטה שנעשתה מרחוק, חולקה. חלק אחד הפך לאוטונומי, בעוד שהחלק האחר נטמע אל תוך האיזורים המנהליים של אזרבייג'ן הסובייטית בצורה כזו שהקשרים הפיזיים והגיאוגרפיים בין ארמניה ובין האוטונומיה הארמנית האיזורית נוטרלו. ולכן, חלק משמעותי של הטריטוריות אשר ליגת האומות הכירה בהן כ"מאבק" סופחו בכפייה לאזרבייג'ן ומגבולות האיזור האוטונומי נשללו איזורים רבים של נגורנו קרבאך [גוליסטאן, קלבאג'אר, קאראחאט, (Dashkesan), לאצ'ין, שאמחור וכו']. כתוצאה מכך, הבעיה של קרבאך לא נפתרה אלא הוקפאה למשך 70 שנה. הרוב הארמני של נגורנו קרבאך, במקרים רבים, עתרו עם מכתבים ובעצומות אל הרשויות המרכזיות במוסקבה, בדרישה לבטל את ההחלטה הלא חוקתית ולא חוקית של 1921 ובדרישה להעביר את נגורנו קרבאך לארמניה. אפילו במהלך הדיכוי הסטאליניסטי, כאשר התנאים היו בשלים להגליית כל האוכלוסייה ממחוזותיהם ההיסטוריים ( כמו לאומים אחרים אשר נכנעו לדיכוי), המאבק של הארמנים של נגורנו קרבאך להשתחררותם מאזרבייג'ן של ה – SSR לא נפסק. 

Administrative map of caucasus in USSR, 1952-1991השנה 1988 הפכה לנקודת מפנה בהיסטוריה של נגורנו קרבאך. בני העם של ארטסאך הרימו קולם בהגנתם על זכויותיהם ועל חירותם. תוך כבוד לכל הנורמות החוקיות הקיימות ותוך נקיטה אקסקלוסיבית בכל האמצעים בכדי לבטא את כח רצונם, האוכלוסייה הארמנית של נגורנו קרבאך תבעה איחוד עם ארמניה. אירועים אלו היו לא רק קריטיים עבור חייהם של הארמנים של ארטסאך, אלא שלמעשה קבעו מראש את גורל האומה הארמנית כולה. ב – 20 בפברואר 1988, בישיבה היוצאת דופן של המועצה (הסובייטית) של הרפובליקה האוטונומית של נגורנו קרבאך, נציגי העמים קבעו החלטה היסטורית. החלטה זאת כללה עתירה לאזרבייג'ן הסובייטית שתפרוש מחבל הארץ, עתירה לארמניה הסובייטית לאיחוד ועתירה לבריה"מ הסובייטית העליונה שתכיר בשינוי הזה אשר מבוסס על נורמות חוקיות ותקדימים בפתרון וויכוחים וסכסוכים דומים בבריה"מ. כל מאמץ כדי לדון בוויכוח באופן מתורבת היה מלווה בעלייה באלימות, התעלמות מאסיבית ורחבה של הזכויות של האוכלוסייה הארמנית, מצור כלכלי וכן הלאה. מאות קילומטרים מן ה – NKAR, מעשי טבח ורצח המוני של ארמנים אורגנו בערי אזרבייג'ן – סומגייט, באקו, קירוובאד, שאמחור ויותר מאוחר לאורך אזרבייג'ן. יותר מ – 450,000 ארמנים מערים ומכפרים באזרבייג'ן ונגורנו קרבאך הפכו לפליטים. ישיבה משותפת של נציגי העמים של נגורנו קרבאך והמועצות השאהומיות האיזוריות, ב – 2 בספטמבר 1991, הצהירה על כינונה של הרפובליקה של נגורנו קרבאך (ר.ק.נ. – N.K.R) בגבולות לשעבר של ה – NKAR וחבל הארץ השאהומי. הצהרת עצמאות נחתמה עבור ה – ר.נ.ק.

עצמאות לגיטימית מומשה לקראת ה – 3 בספטמבר 1990. חקיקת בריה"מ 1990; "התקנות בסוגיית שלטון באשר לרפובליקה מאוחדת (רפובליקה סובייטית) אשר פורשת מבריה"מ". חוק זה וויסת את זכותן של אוטונומיות לאומיות להחליט באופן עצמאי את מצבם החוקי הקבוע כאשר יפרשו מבריה"מ. השלטון הסובייטי העליון של אזרבייג'ן במהלך אותה התקופה (נובמבר 1991), בניגוד לכל הנורמות החוקיות העבירה חוק תוך כדי כך שהיא מפרקת את ה – NKAR, אשר בית המשפט החוקתי של בריה"מ הצהיר עליו כעל לא חוקתי. רק כמה ימים לפני הנפילה הרשמית של האיחוד הסובייטי, ב – 10 בספטמבר 1991, נערך משאל עם בנגורנו קרבאך עם הרוב המכריע של האוכלוסייה שהצביעה בעד עצמאות טוטאלית מאזרבייג'ן. בחירות פרלמנטריות של ה – ר.נ.ק. היו מלוות בגיבוש הממשלה הראשונה. הממשלה העצמאית של ר.נ.ק. החלה את עבודתה תחת תנאים של מצור מוחלט, מלחמה ותוקפנות בלתי מרוסנת מצד אזרבייג'ן. תוך שימוש בנשק וחומרי מלחמה של צבא בריה"מ הרביעי אשר מוצב במפקדה שבשטחם, אזרבייג'ן היו מעורבים בדרגה נרחבת של פעולות צבאיות נגד נגורנו קרבאך. כפי שידוע,  המלחמה המשיכה עם מידות שונות של הצלחה מהסתיו של 1991 ועד מאי 1994. היו רגעים אשר בהם כמעט כ – 60 אחוזים מהטריטוריה של נגורנו קרבאך נלכדו וזאת בעוד שעיר הבירה של סטפאנאקרט ואזורים מיושבים אחרים היו ללא הרף מוכנעים ע"י הפצצות אוויר וארטילריה מאסיביות. כוחות ההגנה של ר.נ.ק. היו מסוגלים לשחרר את העיר שושי במאי 1992, ולפתוח פרוזדור אל תוך איזור לאצ'ין, תוך יצירת הזדמנות לחבר מחדש את הטריטוריות של ר.נ.ק. וארמניה ובכך לנטרל באופן חלקי את המצור ארוך השנים על ר.נ.ק.

 ביוני – יולי 1992, הצבא האזרבייג'ני לכד את כל האיזור השאהומיאני, חלק גדול מאיזור מחוז מטראקרט וחלקים של מארטוני (Martuni), אסקראן והדרוט. הקונגרס של ארה"ב באוגוסט 1992, אימץ החלטה אשר מגנה את הפעולות של אזרבייג'ן, ואסר על סיוע כלכלי בין שלטון לשלטון למדינה זו. על מנת להחזיק מעמד בהתנגדות מול התוקפנות האזרבייג'נית, החיים ב – ר.נ.ק. התמקדו לחלוטין במאמץ הצבאי. וועדת ההגנה המדינית של ר.נ.ק. נוצרה ב – 14 באוגוסט 1992. פלוגות הגנה נפרדות עוצבו מחדש תוך יצירת צבא ההגנה של נגורנו קרבאך, המבוסס על עקרונות משמעתיים ופיקוד מרכזי. צבא ההגנה של ר.נ.ק. הצליח בשחרור טריטוריות לכודות ושבויות ע"י אזרבייג'ן מלפני כן ותוך כדי הסתבכויות צבאיות כבשה חלקי איזורים אזרבייג'נים אשר גובלים ב – ר.נ.ק. ואשר שימשו כקווי ירי כנגד הארמנים. יצירת איזור הבטחון מנעה את האיום המיידי אשר האוכלוסייה השלווה של ר.נ.ק. הייתה צריכה להתמודד עימו. עם רוסיה, קירג'יסטאן וה – CIS, בתיווך מועצות בין – פרלמנטריות, בבירת קירג'יסטאן, בישקק, ב – 5 במאי 1994, אזרבייג'ן, נגורנו קרבאך וארמניה חתמו על מסמך בישקק. על פי מסמך זה, הצדדים בסכסוך הסכימו להפסקת אש אפקטיבית החל מן ה – 12 במאי ועד כה.

  

המלחמה של 1991 – 1994

 

1991 

War_ for_ Independenceמתחילת שנת 1991 אזרבייג'ן יצאה בהתקפות כנגד האוכלוסייה הארמנית של חבל הארץ נגורנו קרבאך ושל האיזור השאהומיאני יחדיו. הטלויזיה האזרבייג'נית שידרה את פקודת נשיא אזרבייג'ן איהאז מוטאליבוב אשר הציגה את השלטון הנשיאותי ב –       NKAO (Negorno – Karabakh Autonomus Oblast) ובתחומים אזרבייג'נים צמודים לה. באיזור הנ"ל הופיעו עלונים המכילים דרישת אולטימטום שהעם הארמני צריך לעזוב את תחומי נגורנו קרבאך בתאריך האפשרי המוקדם ביותר.

ב – 14 בינואר, חבר יושבי הראש העליונים של שלטון המועצה האזרבייג'נית, הגיעו להחלטה לאחד שני איזורים שכנים, את הארמני השאהומיאני ואת קאסום – איסמאילוב האזרבייג'ני לאיזור אחד תחת השם ג'ראנבוי (Geranboy). המטרה של המנהיגות האזרבייג'נית הייתה ברורה – לפרק עוד תחום ארמני, תוך גירוש התושבים הילידים ואיכלוס מחדש של הכפרים הארמניים באזרים.

בזמן זה, למחוז השאהומייני היו עשרים אלף תושבים, אשר מהם 82% היו ארמניים.

ב – 22 בינואר, בשדה התעופה OMON של סטפאנאקרט, הכוחות המיוחדים של אזרבייג'ן סירבו לתת כניסה לקבוצת נציגים נבחרים מן המועצה העליונה של -  R.S.F.S.R(Russian Soviet Federative Socialist Republic) אשר הגיעה ללמוד את המצב. הנציגים הנ"ל הגיעו תחת הנחיות של המועצה הרוסית העליונה ונשלחו בחזרה לבאקו. המצב בנגורנו קרבאך ובאיזורים ארמניים צמודים הפך למתוח מאד. פעולה אחת כזו שגרמה להתעוררות בהתדרדרות של האיזור הייתה מבצע רינג. אקט מעניש זה אשר בוצע כנגד הארמנים בסוף אפריל ותחילת מאי של שנת 91', עירב את הכוחות של המשרד לענייני הפנים של בריה"מ ביחד עם פלוגות צבאיות מיוחדות אזרבייג'ניות. ע"י המצאת התירוץ של "בדיקת דרכון", נעשתה פעולה חסרת תקדים של מדינת טרור, אשר בוצעה עם מטרה מובהקת להרוס את מרכז המח של התנועה ולהרוס כליל את האחדות הלאומית. הקורבנות הראשונים היו הכפריים של גטאשן מארטונאשן (Getashen & Martunashen) מהמחוז חאנלאר (Khanlar) של אזרבייג'ן. האוכלוסייה ממין זכר נלקחה החוצה בכיוון לא ידוע היכן ש"בדיקת הדרכון" נעשתה בליווי ברוטאליות לשמה, ביזה ושוד. במשך שלושה ימים האוכלוסייה של 24 כפרים של קרבאך היו חשופים ליחס זהה וגירוש. שניים מן הכפרים היו במחוז חאנלאר, שלושה במחוז השאהומייני, חמש עשרה במחוז הדרוט וארבעה במחוז שושי. כתוצאה מפעולות אלו בקרבאך ובגבולות הקרובים של ארמניה, יותר מ – 100 איש נרצחו וכמה מאות אחרים נלקחו כבני ערובה.

ב – 24 באפריל, יושב הראש העליון של המועצה הארמנית שלח מכתב למנהיגות בריה"מ עם הבקשה לנקוט באמצעים דחופים ביותר בשביל להגן ולהבטיח באחריות את הבטחון של האוכלוסייה הארמנית של האיזור. ב – 3 במאי, חברי אירגון המפלגה האקטיביים הארמניים פנו לנשיא בריה"מ מ. גורבצ'וב עם אותה הבקשה. ב – 4 במאי, התבצעו הפגישות של נשיא ארמניה ל. טר – פטרוסיאן עם מ. גורבצ'וב ונשיא רוסיה ב. ילצין, אבל הם לא הגיעו להצהרה בעקבות הפגישה. חיילי ה – MVD של בריה"מ (משרד הפנים) ביחד עם  ה - OMON האזרבייג'ני המשיכו להוביל את פעולותיהם העונשיות. היה זה בולט שמגמת ההתפתחויות מובילה למלחמה רחבת היקף.

ב – 6 במאי, המועצה העליונה של בריה"מ, דנה בדרישותיה של ארמניה בכדי לכנס את הקונגרס של נציגי העמים של בריה"מ בהקשר של המצב ההולך ומתדרדר במהירות בקרב NKAO ועל המיתון הגובר ביחסי ארמניה – אזרבייג'ן. ההחלטה הייתה שיימשכו הדיונים של הבעיה בחקירה ממלכתית של מועצות הלאומים הסובייטים בשלטון העליון של בריה"מ. בנתיים, באותו יום, 700 פליטים ארמניים נלקחו מגטאשן לסטפאנאקרט ע"י הליקופטרים צבאיים.

העצרת, אשר תוכננה ע"י אירגונים ציבוריים בסטפאנאקרט ב – 7 במאי, נאסרה ע"י משרד המפקדה. ביום שלפני, משאיות משוריינות נושאות חיילים חמושים נסעו לאורך העיר העיר עם רמקולים חזקים, תוך שהם מודיעים לאנשים שנשק יבוא לידי שימוש במקרה של אי ציות. 

War for Independenceכתוצאה מהמצב הקריטי בנגורנו קרבאך, הוועדה הביצועית של המועצה המחוזית (דיסטריקט סובייט), הודיעה בו זמנית למקום עצמו ולעולם כולו באופן כללי, שהם הכריזו על מצב חירום באיזור. באותו היום הוועדה הביצועית פנתה אל האומות המאוחדות ולמנהיגויות של מספר מדינות עם הבקשה להציל את העם הארמני של NKAO מהשמדה פיזית ולהעניק להם מקלט פוליטי.

 ב – 19 ביולי 1991, הישיבה המורחבת של הוועדה הביצועית של המועצה המחוזית נערכה לגבי אילו אמצעים יש לנקוט בנושא התייצבותו של המצב הפוליטי והכלכלי של האיזור הנדון. ההנהגה הגיעה להחלטה לשמר את הסמכויות של נציגי העם של מועצת NKAO, להוביל לבחירות חדשות של המועצה המחוזית, לנסח תכנית הישרדות עבור ארטסאך ולהיערך ביסודיות להתנגדות חמושה כנגד אזרבייג'ן. נוצרה משלחת ייצוגית בשביל להוביל משא ומתן עם ההנהגה האזרבייג'נית. כתוצאה ממשא ומתן זה בבאקו, שלום זמני הושג.

ב – 24 ביוני, המשלחת של ה – NKAO עזבה למוסקבה בכדי להיפגש עם ההנהגה הסובייטית כמו גם כדי לקחת בחשבון את בעיית שימור תפקודי הכח של הגופים במחוז ולקיים דו שיח אפשרי עם הצד האזרבייג'ני, בהסדר בדרכי שלום על המצב בנגורנו קרבאך.

ב – 29 ביוני, סגן נשיא בריה"מ , ג. יאנאב אישר את היוזמה והבטיח לקדם את הדו שיח ופתרון בדרכי שלום של בעיית קרבאך. המאמצים של נציגי משלחת NKAO להיפגש עם נשיא בריה"מ מ. גורבצ'וב נכשלו. באותו היום נציגי ה – NKAO התקבלו ע"י יושב הראש הסובייטי העליון א. לוקייאנוב, אשר ביטא את הדעה לגבי הצורך בשימור נציגי העם של המועצה המחוזית והבטיח לשלוח את המשלחת הסובייטית העליונה לנגורנו קרבאך בכדי ללמוד את המצב. פגישות גם נערכו עם שר ההגנה של בריה"מ ד. יאזוב, השר לענייני פנים ב. פוגו, סגן התובע הגנרל טרובין ושר החוץ לשעבר  של בריה"מ – א. שווארנאדזה.אך הכל הניב מעט במוחים של תוצאות פרקטיות.

ההנהגה האזרבייג'נית המשיכה במדיניות שלה של הגליית אוכלוסייה ארמנית, תוך כדי שהיא מצדיקה הגלייה זו כעזיבה מרצון. פעולות אלו היו מלוות בזוועות אכזריות, כולל עינויים, רצח, ביזה, גזל, ברוטאליות ואלימות.

ב – 19 ביולי, ישיבה של נציגי מועצת העם של מחוז נגורנו קרבאך דנה בתחילת דו שיח עם הצד האזרבייג'ני על הסכם בסכסוך בדרכי שלום. ב – 20 ביולי משלחת ה – NKAO ערכה פגישה עם נשיא אזרבייג'ן א.מוטאליבוב, אך שום תוצאות קונקרטיות לא הושגו.

נקודת המפנה של תנועת השחרור הלאומי של העם הקרבאכי הייתה יצירת מעמד המדינה שלהם. הייתה זו הדרך היחידה להבטיח את הבטחון של האוכלוסייה ואת הטריטוריה שלהם.

ב – 2 בספטמבר, נערכה ישיבה משותפת בסטפאנאקרט של המועצה האיזורית של נגורנו קרבאך והמועצה המושלת של המחוז השאהומייני, אשר בה הוסכם שבקנה אחד עם רצונותיהם של כל העמים במסגרת תחומי נגורנו קרבאך והאיזור השאהומייני, תוכרז הרפובליקה של נגורנו קרבאך. לאונרד פטרוסיאן נבחר כיושב הראש של הוועדה הביצועית של ר.נ.ק. וכמעט במיידיות הגיעה התגובה האזרבייג'נית כאשר בפעם הראשונה סטפאנאקרט נחשפה להפצצות והפגזות בטילי "אלאזאן". דבר זה נהפך לאירוע שגרתי.

ב – 22 בספטמבר, נשיאי רוסיה וקזחסטאן, ב. ילצין ונ. נזארבאאב מלווים ע"י א. מוטאליבוב הגיעו לסטפנאקרט במטרה לעשיית שלום. ב – 23 בספטמבר, בז'לזנובודסק (רוסיה) על פי בקשתו של ב. ילצין ונ. נזארבאאב, משאים ומתנים נערכו בין משלחות הארמנים, אזרבייג'נים ונגורנו קרבאך על הסדר הסכסוך של נגורנו קרבאך וכתוצאה ממשא ומתן זה, אומצה הודעה משותפת. המשלחת של נגורנו קרבאך הייתה בראשות רוברט קוצ'ריאן, אחד ממנהיגי תנועת השחרור הלאומית.

יוזמת תיווך הפיוס של ב. ילצין ושל נזארבאאב לא הובילה לשיפור המצב בנגורנו קרבאך. ההיפך הוא הנכון, האזרבייג'נים במהירות החריפו את ההפצצות ע"י הפגזות ובהתקפות על איזורים ארמניים מאוכלסים. 

War _for_ Independenceב – 15 באוקטובר, הנציגים של נשיאי רוסיה וקזחסטאן הגיעו לבאקו כדי להכיר ביישום של הסכם ז'לזנובודסק. נשיא אזרבייג'ן א. מוטאליבוב היה אמור לקבל אותם והיה זה הוא בעצמו אשר הצהיר כי אך ורק אזרבייג'ן היא המתאימה בכדי ליישב את הסכסוך של נגורנו – קרבאך והכרחי הדבר שאף סוכן מתווך חיצוני או מדינה חיצונית אחרת יתערבו בעניין פנימי זה. בינתיים, פרעות אנטי ארמניות אורגנו ע"י החזית העממית האזרבייג'נית בבאקו, אשר באו בקריאות להקים צבא סדיר שישבה את קרבאך.

באותה השנה ב – 26 בנובמבר, המועצה האזרבייג'נית העליונה אימצה הצעת חוק לפירוק של נגורנו קרבאך כיישות טריטוריאלית לאומית, ומחוזי נגורנו – קרבאך קיבלו שמות חדשים ושועבדו למרכזים המנהליים החדשים שזה עתה נוצרו. ב – 28 בדצמבר, החלטה של הוועדה לפיקוח חוקתי של בריה"מ גינתה את האקט של הגוף המחוקק האזרבייג'ני כהפרה בוטה של הסטטוס של NKAO, החתום ע"י בריה"מ. הזירה הכי חשובה במאבק הלאומי לשחרור של העם של קרבאך, הייתה משאל העם הרב – רפובליקות אשר נערך ב – 10 בדצמבר 1991,אשר  99,89% מן המשתתפים בו הצביעו לטובת עצמאות של הרפובליקה של נגורנו קרבאך. ב – 28 בדצמבר, למרות הפצצות בלתי פוסקות ע"י הצבא האזרבייג'ני, בחירות עבור המועצה העליונה של הרפובליקה בוצעו ויצאו לפועל בר.נ.ק.

ב – 6 בינואר 1992, הגוף המחוקק החדש שזה עתה נבחר של ה – ר.נ.ק. בהמשך ובהתאם לזכות החיונית של עם להגדרה עצמית ובהתבסס על רצונם החפשי של העם של נגורנו קרבאך, אשר בוטא דרך משאל עם, אימץ את ההצהרה לעצמאותה של הר.נ.ק.

באותו היום, הנציגים עתרו לאומות המאוחדות ולכל ארצות העולם עם הבקשה להכיר בר.נ.ק. ולעזור למנוע את רצח העם של הארמנים של ארטסאך. ב- 8 בינואר, הישיבה בחרה את המנהיג של הגוף המחוקק של הרפובליקה. ארתור מקרטצ'יאן בן ה – 32 היה ליושב הראש הראשון של המועצה העליונה הסובייטית של ר.ק.נ. אולג יסיאן אושר כיושב הראש של מועצת השרים. תוך כדי ניצול המצב של נפילת בריה"מ, אזרבייג'ן המשיכה בהסלמה ובהתקפות בדרגות נרחבות כנגד הרפובליקה של נאגורנו – קרבאך. היישובים המאוכלסים ע"י אזרים הקיפו את סטפנאקרט, נהפכו לבסיסים צבאיים רחבי היקף אשר מהם הבירה של הרפובליקה באה לידי הרס באופן שיטתי באמצעות מכונות יריה ארטילריות. שם החלה ההפגזה חסרת התקדים בכל ההיסטוריה של סכסוך קרבאך ע"י משגרי טיל הראקטה "גראד"- נשק שנועד להשמדה המונית, אשר השימוש בו נגד אוכלוסייה אזרחית הוא אסור ע"י מספר רב ביותר של אמנות בין לאומיות. בפעם הראשונה הצד האזרבייג'ני עשה שימוש בראקטה "גראד", תוך כדי שהוא מפציץ את מרכז המחוז השאהומייני ואשר כתוצאה מכך הרבה מאד אנשים כולל ילדים מתו.

מאוחר בשנת 1991, היחידות של הצבא הסובייטי ה – 4 לשעבר נצטוו לסגת מן הטריטוריה של קרבאך והם בקושי רב התערבו בסכסוך. הרפובליקה אז נותרה לבדה, פנים אל פנים מול יחידות הצבא הסדיר האזרבייג'ני. הם היו מצוידים עם ציוד צבאי מודרני וכלי נשק כולל כלי טיס, אשר רבים מהם הוטסו ע"י חיילים שכירים. מוקדם בשנת 1992, מחסני הנשק של הכוחות המזוינים של האזרים גדלו באופן משמעותי על חשבון המחסנים של האיזור הצבאי הטראנס – קווקזי (עבר הקווקז) של הצבא הסובייטי לשעבר, אשר היה ממוקם בטריטוריה של אזרבייג'ן. היו שמורים אלפי כני תותחים עם תחמושת אשר כפי שמומחים צבאיים קבעו, היו יכולים להספיק לשאת התקפות צבאיות אינטנסיביות לפחות למשך שנה שלמה.

  

 

1992

 

War_ for_ Independenceביום הראשון של שנת 1992, מן הטריטוריה של אגדאם (Aghdam), כוחות אזבייג'נים מלווים ב – 10 טנקים ומשאיות משוריינות עם חיילים תקפו את הכפר הארמני חראמורט (Khramort) ושרפו אותו. עיר הבירה של הר.נ.ק. והכפרים הארמניים נחשפו להמשך של הפגזות אינטנסיביות ובלתי פוסקות. ב – 25-26 בינואר גדוד צבאי אזרבייג'ני החל במתקפה נגד הכפר קארינטאק ממחוז שושי (Shushi). ההתקפה הוכתה וגברו עליה אחרי יומיים של לחימה עיקשת, היחידות הצבאיות האזרבייג'ניות סבלו מאבידות משמעותיות. ב – 31 בינואר, אזרבייג'ן החלה מתקפה לאורך כל קו החזית.

ההסלמה של מתקפות צבאיות אילצה את ה – ר.נ.ק. לארגן ולשפר את הגנה. עם תכלית זו בחזונם, נוצרו פלוגות על בסיס התנדבותי לאורך כל ארטסאך. נוצר מטה כללי של כוחות ההגנה העצמית בכדי למרכז ולתאם את המבצעים הללו. בתחילתה של השנה בטריטוריה של ארטסאך, יותר מ - 10 פלוגות ומחלקות נוצרו תוך כדי שהן מכילות יותר מ – 1000 איש. זה היה לאחד מן השלבים החשובים בדרך ליצירת צבא סדיר. בלילה של ה 21-22 בינואר 1992, המטה הכללי של ה – OMON האזרבייג'ני אשר היה ממוקם ברובע הקרקג'אן (לשעבר קרקאראשן) של העיר סטפנאקרט הושמד כליל. ואז החל מן ה – 10 בפברואר, נקודות הירי של הכפרים מאליביילי (כעת אג'פניאק) וגושצ'ילאר (Ghushchilar) הצמודים לבירה של הר.נ.ק., נהרסו. בכל זאת, המצב המשיך להישאר מתוח ביותר. מנקודות הירי של האויב, בעיקר מאלו שממוקדות לאורך אורכו המלא של הגבול הארמני – אזרבייג'ני, הופעלו כלי נשק לטווח רחוק אשר גרמו להרס המוני ואבידות בנפש במימדים גבוהים בקרב האנשים. ב – 24 בפברואר, חבר יושבי הראש של המועצה העליונה של הר.נ.ק. הגיעה להחלטה במעמד החוק של הכוחות המזוינים של הרפובליקה, אשר היו משועבדים לפיקוד המאוחד. סרז' סרגסיאן התמנה להיות יושב הראש של הוועדה להגנה עצמית. אחת מן המטלות הראשוניות ביותר של הכוחות להגנה עצמית של ארטסאך הייתה הורדת והריסת ראש הגשר חודג'אלי [(Khodjaly) כעת איבניאן] של האויב. כאן הייתה תגבורת רצינית של כח אדם, כמות אדירה של ציוד צבאי. הפתיחה מחדש של הפרוזדור אשר קישר בין ההתיישבות של אסקראן עם הבירה סטפנאקרט הייתה בעלת חשיבות צבאית – אסטרטגית. מעבר לכך, היה נחוץ לשחרר ולפתוח את שדה התעופה היחידי של הרפובליקה, אשר היה בשליטת היישוב המאוכלס האזרי.

ב – 25 בפברואר, הפלוגות להגנה עצמית של ארטסאך, תוך תפיסת עמדה במערב חודג'אלי, תבעו שהאויב יעזוב ושינטוש את הבסיס הצבאי ויאפשרו לאזרחים לעבור דרך הפרוזדור ההומניטרי שנוסד. בזמנו, הנשיא האקטואלי של אזרבייג'ן, א. מוטאליבוב התוודה ש"הפרוזדור נוצר ע"י הארמנים בכדי לאפשר לתושבים האזרחיים לעבור דרך" (כתב העת נזאוויסימאיה, 2 באפריל 1992). בינתיים, אנשי השירות האזרים פעלו בדרך אחרת, תוך שימוש בתושבים בכפר כמגן אנושי, הם החלו מחדש הפצצה של נקודות מאוכלסות של הר.נ.ק. וכאשר הם נאלצו לעזוב את הכפר, הם בעצמם ירו באוכלוסיה האזרחית ובתושבים שבאו בשורות בהתקרבם לגבולות המחוז אגדאם (Aghdam). אותו א. מוטאליבוב קישר את הפעולה הנפשעת חסרת התקדים הזו עם מאמצי האופוזיציה של החזית העממית האזרבייג'נית להדיח אותו מתפקידו, תוך לקיחת כל האחריות על עצמו על מה שאירע.

 

War _for_ Independenceבתחילת חודש מרץ הצבא האזרבייג'ני לקח על עצמו כמטרה לבצע מתקפה רחבת היקף לאורך כל קו החזית. המטרה הייתה להכות מכה עיקרית אשר מכוונת לכיוון מחוזות מטראקרט, אסקראן ומארטוני. עם חיסולו של הבסיס הצבאי של חודג'אלי, ההפצצה ע"י הפגזות לא הופחתה במידה ניכרת. מן העיר שושי, המתנשאת וצופה מעל סטפאנאקרט, הפצצת הראקטות הארטילריות הממושכת של בירת הר.נ.ק. ונקודות מאוכלסות אחרות, נמשכה לאורך כל הימים והלילות שבאו אחרי כן. ב – 7 במאי, חיל הרגלים והשריון האזרי אשר נתמכו גם ע"י הליקופטרים צבאיים MI-24, יצאו לדרך בהסתערות כנגד עמדות ההגנה של קרבאך בדרום מזרחה של סטפנאקרט. בו זמנית, באותו היום כ – 200 ראקטות גראד וסוגים שונים ואחרים של כלי נשק שוגרו והוטחו על הבירה מגבעותיה של שושי ונקודות אזרבייג'ניות בקרבת מקום, תוך גרימת הרבה מאד אבידות בנפש. שריפה פרצה בתחנת הרכבת ובמספר בתים לאורך חוצות העיר. פיקוד הכוחות להגנה העצמית הגיעה להחלטה לנטרל את הנקודות החזקות של האויב במיקומים המאוכלסים הללו. ב – 8 במאי לקראת ערב, יחידות המשנה של כוחות ההגנה העצמית תפסו עמדה ע"י מתקפה אשר הונהגה ע"י ארקאדי טר – טאדבוסיאן (Komandos), תוך שהם לוקחים את הדרך הראשית של שושי – לאצ'ין תחת שליטתם. עד לשעות הצהריים, ההגנה על שושי מן הצפון והדרום נותקה. כתוצאה מקרבות רחוב קשים, הכוחות הצבאיים הגדולים ברשות הארמנים השתלטו על הרובעים המרכזיים של העיר עד לשעות הערב. ב – 9 במאי, שושי הייתה משוחררת לחלוטין. אחרי הריסת נקודות הירי בשושי ובטריטוריות סמוכות של הר.נ.ק. הוטלה המשימה על כוחות ההגנה העצמית לפתוח את הכביש שושי – לאצ'ין – זאבוך בעל החשיבות הכה חיונית אשר תסיר את המצור ותחזיר לקדמותה את אורך החיים הנורמלי  לפעילותה של הרפובליקה. ב – 18 במאי, יחידות המשנה של הצבא הקרבאכי, אשר נוצרו במהלך פעולות האיבה (ה – 9 במאי נחשב ליום היווסדותו של הצבא של הר.נ.ק.) נכנסו ללאצ'ין (כעת ברזדור, מחוז קוואשטאג), ובצורה זו שברו את טבעת המצור של שלוש השנים. ב – 20 במאי, לאורך הכביש של גוריס – סטפאנקרט דרך הפרוזדור של לאצ'ין, מאות טונות קרגו של עזרה הומניטרית הועברו לבירת ר.נ.ק.: מזון, תרופות ועוד סחורות בעלות חשיבות מן המעלה הראשונה. אחרי המבצע של שושי – לאצ'ין הו אז הגיעה היחלשות במתח של הסכסוך באיזור כולו.

בינתיים, האויב היה בהכנות עבור מבצע צבאי רחב היקף. ב – 12 ביוני, החיילים האזרבייג'נים החלו במתקפה בסקטורים הצפון מזרחי, מזרחי ודרום מזרחי של החזית. למעשה, כל כובד המשקל הצבאי של אזרבייג'ן פוזר ב – 20 ק"מ של זירות של מבצעים. ובנוסף, הכוחות של הצבא ה – 4 הסובייטי לשעבר ניצבו בר.נ.ק. והתערבו. בעזרת ציוד משוריין, משגרי ראקטות טילי גראד כפולים וכלי טיס, האויב לכד את כל המחוז השאהומייני, את החלק של מחוזות מטראקרט ואסקראן והגיעו קרוב לאיזור של מרכז אסקראן. כתוצאה ממתקפה בהיקף חסר תקדים הצבא האזרבייג'ני הלאומי הרס ושרף מספר רב מאד של כפרים, ארבעים אלף תושבים של הרפובליקה הפכו לפליטים. תוך כדי לקיחה בחשבון את המצב הנ"ל, ב – 18 ביוני המועצה העליונה של הר.נ.ק. הודיעה על מצב חירום ברפובליקה. נערך גיוס חלקי אשר כלל סמלים, אנשי מילואים, מגויסים מגילאים 18 – 40, קצינים עד גיל 50, נשים ועוד בעלי אימונים מיוחדים.

War_ for_ Independenceבימים הראשונים של חודש יוני, הצבא של אזרבייג'ן שבה את מרכז מחוז מטראקרט ומספר כפרים באיזור תוך כדי הרחבת המתקפה שלהם בכיוונים אחדים. האיום היה על צווארה של ארטסאך אשר  כ – 40% מן הטריטוריה שלה כבר נכבשה ע"י חיילים אזרבייג'נים.

ב – 11 באוגוסט, הנשיא של אזרבייג'ן פרסם צו לגיוס עבור שירות צבאי לכל אלו אשר שוחררו מן הצבא ב – 1991 – 1992 וכמו כן גם הארכה לאלו המשרתים בכוחות המזוינים בפועל. עם התרחבות התוקפנות ובכדי למנוע עוד שבי של טריטוריות, הצורך בשיפור ההגנה, כמו גם הצורך בשיפור האירגון מחדש של המדינה, מערכת הממשלה התארגנה. עם מטרה זו, ב – 12 באוגוסט חבר יושבי הראש של המועצה העליונה של הר.נ.ק., אשר בראשה ה – SC (Supreme Council) עמד בפועל היו"ר גיאורגי פטרוסיאן, העביר צו פקודה אשר העמיד את הרפובליקה בעמדת מלחמה. הגיוס של גברים בין הגילאים 18 – 45 החל.  ב – 15 באוגוסט הוועדה המדינית להגנה נוסדה, והועברו אליה סמכויות כח מוחלטות של חקיקה והוצאה לפועל. הוועדה המדינית להגנה, אשר עמד בראשה רוברט קוצ'ריאן, נועדה לגייס את כל הגברים ואת כל המשאבים החמריים של הרפובליקה, להפוך את כל הפרויקטים המאתגרים, כל הממסדים וכל ההתארגנויות למצב של מלחמה.

האיחוד של מספר כוחות הגנה עצמיים אוטונומיים ויצירת צבא מאוחד תחת פיקוד יחידני היה לעדיפות עילאית.

בינתיים, קרבות קשים המשיכו בגיזרות השונות בחזית. בו זמנית, חיל האוויר האזרבייג'ני המשיך לתקוף מיקומים אזרחיים מיושבים. ב – 18 באוגוסט, פצצות מצרר אשר השימוש בהם הוא אסור ע"י חוק בין לאומי, הושלכו אל תוך סטפנאקרט. בימים שלאחר מכן, הכפרים של מחוזות מארטוני, מאטראקרט ואסקראן היו חשופים להפצצות אוויריות.

לקראת שלהי הקיץ הגיזרה של מטראקרט המשיכה ונשארה להיות חלק מתוח באופן קיצוני של החזית. ב – 26 באוגוסט, תחת המחיר הכבד של אבידות קשות, האויב הצליח לתפוס שליטה על הכביש הראשי של מארדקרט – קלבאגיאר (Qarvachar) אשר היה בעל חשיבות אסטרטגית עליונה. כוחות קרבאכיים מצומצמים  אשר פעלו בגיזרה של מטראקרט עשו זאת בתנאים קשים מאד. בכדי לחזק את כוחות הביטחון בגיזרה הזו של החזית, ההתארגנות מחדש של הכוחות נעשתה כתוצאה מזה שבתחילת חודש ספטמבר צבא ההגנה של הר.נ.ק. הצליח בעצירת ההתקדמות של האויב; ותוך כדי לקיחה על עצמם מתקפת נגד בכיוון האסקראני ובשחרור כפרי המחוז הנ"ל. באותה העת, במחוז השאהומייני הכבוש באופן טוטאלי, התפרס מנגנון כוחות גרילה. במניין האחרון לחודש אוקטובר, כוחות האזרבייג'ניים פעמיים עשו נסיונות לנתק את הפרוזדור ההומניטארי של לאצ'ין אך בכל אופן הם נבלמו 12 ק"מ ממנו ואז נהדפו בחזרה. ב – 19 באוקטובר, הכוחות של קרבאך החלו במתקפת נגד בחלק הדרומי של הפרוזדור  והתגלו אל גבולות מחוז קובאטלי (Kubatly).

בנובמבר 1992, צבא ההגנה של הר.נ.ק. ,  תוך כדי המבצעים והפעולות של מתקפת הנגד באיזור הדרום מזרחי של מחוז מטראקרט הם למעשה לקחו לעצמם את השליטה על הכביש הראשי של מחוזות טארטאר – מטראקרט – קלבאחאר. לחימה עזה נמשכה הלאה למשך חודש ימים לאורכה המלא של כל החזית של מטראקרט. בשלהי שנת 1992 נשמרה ההפחתה של פעילויות האיבה לאורכה המלא של החזית.

 

1993

Monte Melkonyanבתחילת ב – 1993 מתקפות צבאיות לאורכה המלא של החזית האזרבייג'נית – קרבאכית נכנסו לשלב חדש. אזרבייג'ן עירבה כמעט את כל הארסנל שלה – בהתקפות עם כלי טיס, טנקים כבדים, מגוון רחב של סוגי כלי נשק וחיל רגלים.

ב – 14 בינואר, הכוחות האזרים החלו במתקפה רחבת היקפים בכיוון של הכפר קיצ'אן   (Kichan) וסרחבאנד (Srkhavand) אשר במחוז מטראקרט ובכפר חארטאר         (Chartar) אשר במחוז מארטוני. בכל אופן האויב לא היה מסוגל להתקדם בגיזרות הללו.

בראשית פברואר לחימה כבדה באה לידי ביטוי בחזית הצפונית. בכדי לשחרר את הטריטוריה הכבושה של מחוז מטראקרט, כח הפיקוד של צבא ההגנה של הר.נ.ק.נתן פקודה לביצוע מתקפת נגד. תוך כדי שבירת ההתנגדות של האויב במספר ימים, הכוחות הקרבאכיים יצאו אל מבואות הגיזרה האסטרטגית של הכביש הראשי של מאטרקרט – קלבאחאר. לקראת שלהי פברואר, כתוצאה מלחימה כבדה, הצבא הקרבאכי הצליח בביסוס מחדש של שליטה מלאה על מחסני אגם הסארסאנג היכן שהייתה ממוקמת תחנת הכח החשמלית אשר הייתה בעלת חשיבות חיונית לרפובליקה.

בתקופה שבין ה – 27 במרץ ועד ל – 5 באפריל, החלו המבצעים להסרת הבסיסים הצבאיים של מחוז קלבאחאר; הם היוו איום רציני לאורך הגבולות המערביים של הר.נ.ק.

ב – 3 באפריל, נקודות הירי באיזור המרכזי של מחוז קלבאחאר נוטרלו. בעוד השתלטו על צמתי הדרכים המחברות את קלבאחאר עם ג'יאנדז'ה (Gandzak), הכוחות הקרבאכיים יצאו אל מבואות  אומאר פאס (Omar Pass) ב – 5 באפריל. החל מן המחצית השניה של חודש אפריל, המצב בחזית נהפך לשקט באופן יחסי.

בכל אופן, בשלהי האביב המצב השתנה באופן פתאומי. לאחר מרווח קצר של זמן, האויב החל מחדש לבצע מבצעים צבאיים לאורכה המלא של החזית, תוך שהם בוחרים בגיזרת מארטוני המזרחית עבור ההתקפה העיקרית. כל הנסיונות לחדור מבעד לכוחות ההגנה של החילות הקרבאכיים נכשלו.

בתחילת הקיץ, פיקוד צבא ההגנה החל בתכנית לשחרור העיר מטראקרט, תוך כדי שהטילו על עצמם לבצע מתקפה במספר כיוונים בו זמנית. הקרבות הגיעו לשיאם ב – 27 ביוני כאשר הודות לפעולות החלטיות ומתואמות היטב, מארדאקרט שוחררה לאחר שהייתה תחת הכיבוש של אזרבייג'ן במשך שנה.

ב – 14 ביוני, חבר יושבי ראש המועצה העליונה בחרו את החבר קארן באבוריאן מתוך חֶבֵר יושבי הראש של ה – SC (Supreme Council) כיושב הראש הפעיל של הפרלמנט של הר.נ.ק.

ב – 4 ביולי הצבא האזרבייג'ני החל במתקפה רחבת היקף בגיזרות של אסקראן, הדרוט ומטראקרט שבחזית אשר נתמכו ע"י כוחות חיל האוויר והנדסת שריון. בכל הגיזרות האויב נהדף ונמלט לעמדות ההתחלתיות. החשיבות האסטרטגית הגבוהה ליד הכפר שלי במחוז אגדאם, מהיכן שהמיקומים המאוכלסים של מחוז אסקראן והעיר סטפנאקרט היו חשופים להפצצות ארטילריות אינטנסיביות ומתמשכות ע"י פגזים, עברה להיות תחת השליטה של הצבא הקרבאכי.

אף על פי כן, הבירה של הר.נ.ק. המשיכה להיות תחת הפצצה מתמדת מאיזור אגדאם, היכן שהיו מספר רב ביותר של כלי נשק ארוכי טווח ומשגרי "גראד". בכדי להבטיח את הבטחון של סטפאנקרט, ניצבה המשימה לחיסול הבסיס הצבאי של אגדאם בפני הכוחות המזוינים של ארטסאך.

ב – 23 ביולי, הכוחות הקרבאכיים, תוך כדי שפרצו את ההתנגדות של האויב אשר קודם לכן עשה שימוש במרבית כוחותיו המזוינים בגיזרה הזאת, נכנסו לאגדאם. דבר זה לא רק הסיר את האיום של ההפגזות השיטתיות על בירת הר.נ.ק., אלא גם את האיום של מתקפות נוספות על אסקראן ומחוזות צמודים. עם הסרתו של בסיס צבאי גדול זה, ההנהגה האזרבייג'נית נאלצה להוציא הצעה להפסקת  האש. ב – 25 ביולי, למעשה בפעם הראשונה במהלך הסכסוך, הושג הסידור לשביתת נשק של שלושה ימים.

War _for_ Independence

בכל אופן, בתחילת חודש אוגוסט, המצב השתנה במהירות. ההתקפות המתשכות על העמדות הקרבאכיות החלו מחדש. הן בעיקר נמשכו בכיוון של דג'בראיל. הודות לפעולות מיומנות של צבא ההגנה של הר.נ.ק. וכיוון המבצעים של מתקפות הנגד  במשך הזמן הזה, מספר בסיסים צבאיים של האויב נהרסו. ב – 16 באוגוסט מן העיר פיזולי האזרבייג'נית הם הטילו על עצמם כמטרה להוציא מתקפה לכיוון הגבולות הדרומיים של מחוז מארטוני ולכיוון הגבול המזרחי של מחוז הדרוט. היחידות הצבאיות של צבא ההגנה של הר.נ.ק. הצליחו לא רק בהגנה על עמדותיהן אלא שבמהלך הקרבות גם הצליחו בשחרור מספר כפרים אשר היו כבושים קודם לכן בדרום המחוז של הדרוט.

במחצית השניה של חודש אוגוסט, הלחימה התרחשה לאורך הקו של פיזולי – דג'בראיל – קובאטלי. ב – 22 באוגוסט, הכוחות האזרים אולצו לעזוב את העיר פיזולי ואת המחוז בעל אותו השם. כעבור יומיים הכוחות הקרבאכיים נכנסו למרכז המחוז דג'בראיל ויומיים לאחר מכן תפסו תחת שליטתם את הטריטוריה של המחוז בעל אותו השם. ב – 26 באוגוסט, הטריטוריה של מחוז הדרוט של הר.נ.ק. שוחררה לחלוטין. ב – 29 באוגוסט, הצד האזרי ביצע נסיון לחדור דרך העמדות ההגנתיות הקרבאכיות לעברו הדרומי של הפרוזדור ההומניטרי של לאצ'ין, אך תת המחלקות של צבא ההגנה של הר.נ.ק. בהודפם חזרה את האויב, החלו במתקפת נגד וב – 31 באוגוסט נכנסו למרכז מחוז קובאטלי. עוד באותו היום נחתם הסכם הפסקת אש לזמן של – 10 ימים בין אזרבייג'ן וה – ר.נ.ק. וכמו גן גם סידור לפגישה של המנהיגים של שתי הרפובליקות ב – 10 לספטמבר.

War_ for _Independence

אך למרות הכל, הסידור הנ"ל לא הביא לתוצאות בשטח במובן של העברת ההחלטה של הבעיה מן הערוץ הצבאי אל ערוץ מדיני. השקט היחסי בחזית החזיק מעמד בקושי כחודש וחצי. בלילה של ה – 10 באוקטובר, אזרבייג'ן החלה מחדש פעולות איבה צבאיות בגיזרת הדרוט של החזית. ב – 21 באוקטובר, היחידות של הצבא האזרבייג'ני החלו מתקפה בכיוון הדרוט – דג'בראיל, אשר כתוצאה ממנו הם היו מסוגלים ללכוד מספר גבעות בעלות חשיבות אסטרטגית ושוב ע"י כך לחשוף את בטחונה של האוכלוסיה של היישוב של הדרוט ושל כפרים צמודים למצב של איום. ב – 24 באוקטובר, הכוחות של צבא ההגנה של הר.נ.ק. לקחו על עצמם לבצע מתקפת נגד בכיוון הדרומי של החזית תוך כדי ניטרול של מספר נקודות ירי של האויב, בייחוד במיקומים המאוכליסים של הוראדיז. בעוד שתפסו שליטה על הבסיס הצבאי הנ"ל, הכוחות הקרבאכיים גם בודדו את מחוז זאנג'לאן (Zangelan), חלק ממחוזות ד'גבראיל וקובאטלי, משאר אזרבייג'ן. בבוקר ה – 1 בנובמבר, לוחמי צבא ההגנה השתלטו על מרכז המחוז של זנג'לאן ביחד עם נקודות מאוכלסות צמודות אליו. החל מן ה – 10 בדצמבר, הצד האזרבייג'ני החל שלש פעמים במתקפות בגיזרה הדרום מזרחית של החזית, אך בכל אחת מן הפעמים הנ"ל הכוחות הקרבאכיים היו מסוגלים להדוף את התקפות האויב. ב – 15 בדצמבר, מן הבסיסים של מחוז אגדג'אבדי (Aghdjabedy) אשר באזרבייג'ן, משם החלו הפגזות מאסיביות של ראקטות ארטילריות לעבר הנקודות המאוכלסות של מחוז מארטוני, כולל העיר מארטוני עצמה.

ב – 19 בדצמבר, מגובים ע"י טנקים וכוחות אוויריים, הכוחות האזרבייג'ניים שוב תקפו את העמדות הצבאיות הקרבאכיות במזרח המחוז מארטוני. הכוחות המזוינים של הר.נ.ק. היו מסוגלים לעצור את המתקפה ובלילה של ה – 20 בדצמבר הדפו בחזרה את האויב לעמדותיו הראשוניות. ב – 22 בדצמבר, העמדות של הכוחות הקרבאכיים נחשפו להפגזות ארטילריות כמו גם בגיזרה הדרום מזרחית של החזית כאשר הכוחות האזרים הציבו מתקפת נגד. למשך כל אותו היום האויב ניסה ללא הצלחה לפרוץ את הגבולות ההגנתיים של הקרבאכיים לאורך קו החזית  שנמתח לכ – 30 ק"מ. ב – 26 – 27 בדצמבר, הכוחות האזרבייג'ניים ניהלו מתקפות בכיוונים של מטראקרט, מארטוני והדרוט אך הם לא הצליחו בהתקדמות.

לקראת סוף שנת 1993, כל הטריטוריה מצומת פסי הרכבת של הוראדיז ועד לגבול המדיני של ארמניה עברה להיות תחת שליטתו של הצד הקרבאכי, אשר מאפשר את יצירתו של איזור בטחון בגבולות הדרומיים של הר.נ.ק.

במהלך התקופה הזו, ההנהגה של אזרבייג'ן הכריזה על גיוס של כל הגברים בגילאים שבין 18 – 40 שנה. בנוסף לכך בכדי להשלים מכסות בחזית הקרבאכית, לצבא האזרבייג'ני היו שכירי חרב מעורבים, כולל כ – 1500 מוג'הידינים מאפגניסטאן – כך המשקיפים הבין לאומיים לא אחת העידו לגבי הנ"ל. השתתפות שכירי החרב במלחמה אושרה ע"י ניירות ומסמכים אישיים, מפות צבאיות, מכתבים ותמונות, מילונים, מטבעות וכסף לאומי, אשר התקבלו ע"י אנשי צבא קרבאכיים כשלל.

 

 1994

 

War_ for Independenceבתחילת שנת 1994, אזרבייג'ן עשתה נסיון אחד נוסף להשתלט על המצב, תוך כדי הגברת המתקפות על כל החזית. לחימה קשה נוהלה מן האיזור ההררי אומאר פאס (Omar Pass) אל עבר אראקס. אל עף האבידות הקשות, האויב לא נכנע מתכניותיו. תוך כדי הצלחה בעמידה בהגנתם וכמו כן גם המשך במספר של מתקפות נגד מוצלחות, צבא ההגנה של הר.נ.ק. החלה בחיסול הבסיסים של האויב באיזור אומאר פאס בתחילת חודש פברואר. ב – 18 בפברואר, הגיזרה הצפונית, כולל אומאר פאס, הייתה כולה תחת שליטת הכוחות הקרבאכיים לחלוטין. בצורה זו, מחוז קלבאחאר היה כל כולו כבוש ע"י כוחות צבא ההגנה של הר.נ.ק.

לקראת סוף פברואר ותחילת חודש מרץ, הלחימה העיקרית התפרסה בגיזרה הדרום מזרחית של החזית בכיוון של הוראדיז. חילות האויב אשר היו מגובים ע"י כוחות משוריינים, ארטילריה ותעופה ניסו לפרוץ את ההגנה של הקרבאכיים ע"י מכה חזיתית ולהתקדם לפיזולי. אך אלו המוזכרים אחרונים, היו מסוגלים לא רק להגן על עמדותיהם אלא גם לתפוס עמדות במתקפות במספר גיזרות.

ב – 10 באפריל, במהלך מתקפות הנגד בחזית הצפון מזרחית, הכוחות המזוינים של הר.נ.ק. השתלטו על מספר נקודות אסטרטגיות הרריות בגיזרת גוליסטאן – טאליש. באמצע אפריל צבא ההגנה של הר.נ.ק. שחרר את הכפרים הארמניים טאליש, צ'ילי, מאדאגיס ולבונארך. ההצלחה הייתה נוכחת עבור הכוחות הקרבאכיים גם בכיוון הדרומי של החזית. בשלב זה, הם היו מסוגלים לקחת את הכביש הראשי אגדאם – בארדה תחת  שליטתם.

War_ for Independenceהתבוסות הצבאיות אילצו את אזרבייג'ן לקבל את הצעת הפדרציה הרוסית להפסקת אש. ב – 5 במאי, תחת תיווכן של רוסיה, קירגיזיה ואסיפה פנימית של חבר המדינות בבירה של קירגיזיה בישקק אזרבייג'ן, נגורנו קרבאך וארמניה חתמו את הפרוטוקול אשר רשם את ההיסטוריה של הסדר הסכסוך של קרבאך כפרוטוקול בישקק על הבסיס הזה שההסכם על הפסקת האש הושג. ב – 12 במאי, במוסקבה, על מנת לחדד את הסכמי בישקק באופן חוקי הייתה פגישה של שר ההגנה של ארמניה סרז' סארגסיאן, שר ההגנה של אזרבייג'ן ממדראפי מאמדוב ושל שר ההגנה של הר.נ.ק. המפקד סאמוול באבאדיאן ואשר בפגישה הנ"ל הדבקות של הצדדים להסכם המוקדם יותר אשר הושג על הפסקת האש אושרה.

 המסמך – "ההסכם על הצו של מימוש הפרוטוקול מן ה – 18 בפברואר 1994" – הוכן הוא גם כן, תוך כדי שהוא מספק את ההתנתקות של הכוחות הקרבאכיים והאזרבייג'ניים, יוצר ייסוד איזור חציצה בין הצדדים והבאת הצדדים  אל תוך כינון שלום בין הכוחות. שרי ההגנה של הפדרציה הרוסית ושל ארמניה פאבל גראצ'ב ועמיתו סרז' סרגסיאן והמפקד של צבא ההגנה הקרבאכי סאמוול באבאדיאן חתמו על המסמך. הוא נדרש להופיע בדחיפות בבאקו. אף על פי אי חתימתה של אזרבייג'ן של הפרוטוקול הסופי של הסכם מוסקבה, באיזור הסכסוך של נגורנו קרבאך התהוותה הפסקת אש עמידה.

הרשויות של הר.נ.ק. מבינות באופן מוחשי ביותר שבמצב של הפסקת אש, כאשר למעשה העימות בין שתי המחנות המתוגברים והמזוינים היטב עדיין נמשך, שלמעשה הצבא הוא ההבטחה היחידה הראויה לאמון עבור העם ועבור מצב המדינה יחדיו. באופן זה, המבנה היסודי והרפורמות בקרב משאבי האנוש מתוכננות לחיזוק היעילות של לחימתו של הצבא ומובאות לביצוע בצבא הקרבאכי, תחת ניהולו של שר ההגנה של הר.נ.ק. רב אלוף מובסס האקוביאן. הבסיס החמרי והטכני נמצא בתהליך התרחבות, עבודה רציפה ועוקבת נעשית גם היא בעזרת כח האדם.

 

 

 

צבא ההגנה של הר.נ.ק. מוכן ומזומן לדחות כל תוקפנות כמו שעשתה לפני כן. !!!

 

קישורים שימושיים:

 

http://www.president.nkr.am/

http://www.nkr.am/en/

http://arcakh.ru/

 

תורגם ע"י ראול ארנסטו כהן