հայ eng heb
armenia-israel.com armenia-israel.com





חדשות

30 04 2013
נאום ליום הזכרון הארמני ה- 98 בירושלים

 

בשנים האחרונות, גיליתי עם-אח. עם שהוא אח של העם שלי. עם אדם, עם, שכמו גורל מחבר בינינו. חיינו כמו שני קווים מקבילים. אני רוצה לספר קצת מה גיליתי, לבני עמי ולבני עמכם, ליהודים ולארמנים.
ירוואן נוסדה בתקופת הבית ראשון שלנו בירושלים, בימי המלך אחאב ואליהו הנביא, תקופת פריחה לעמנו, תקופת בניה וצמיחה לעמכם. מאות שנים לאחר מכן, נוסדה הממלכה הארמנית הקדומה, בימים בהם אנו שבנו מגלות בבל והקמנו את הבית השני שלנו בירושלים. לאחר מכן הכיבוש הרומי וההגליה. החיים תחת עול שלטונן של ממלכות כובשות, מי כמוכם יודע איך זה. מעמד קבלת הנצרות שלכם מקביל בזמנו לימי חתימת המשנה שלנו, בה אבותינו התנאים פרשו את צפונות התורה וניסו לזרוע בכל יום קטנות את החוכמה הצפונה בתנ"ך. כמונו גם אתם קוראים וכותבים, פשוטי העם, איכרים וחיילים, כולם בעלי השכלה, כולם לומדים וסקרנים. עמים שהשקיעו את מיטב מרצם בלימוד וברוח, עד כדי שאיבדו את עצמאותם פעם אחר פעם, אך העם המשיך להתקיים, בזכות הרוח.


משהחלו הטורקים לבצע נגדכם את הפשע הנורא, היו מבני עמי שלא יכלו לשתוק. הנרי מורגנטאו, שגריר ארה"ב בקונסטנטינופול שלח מברק למזכיר המדינה ב- 16 ביולי 1915 ובו כתב:
"מדיווחים מחרידים של עדי ראיה, עולה כי מתבצע נגד הארמנים תהליך של השמדת גזע תחת אמתלה של נקמה נגד מרד. מחאה ואיומים כנגד הממשלה העות'מנית לא הועילו, היא ממשיכה להתנער מאחריות ולהתעלם מההאשמות, תוך הקצנת הצעדים שהיא נוקטת להשמדת הארמנים."
 אהרון אהרונסון, אחד ממנהיגי הציונות, ערך מסעות רבים ברחבי האימפריה העות'מנית. בנובמבר 1916 הוא הגיש תצהיר למשרד ההגנה הבריטית. תחת הכותרת 'פרו ארמניה' הוא כתב:
קשה לשבת בלונדון השלווה ולכתוב על טבח הארמנים [...] מעשי הטבח נתבצעו בקנה מידה כה רחב, מלווים במעשי זוועה כה עצומים ולאורך זמן כה רב באופן כה שיטתי, [...] עד כי כמה שלא ינסה אדם לרסן את עטו, ואיזו מתינות שלא ינסה לעטות, עדיין יחשב כמי שעוסק בהגזמות. [...] הטבח רחב ההיקף ביהודים, שנעשה בצו המצביא הרומי טיטוס, הוא האירוע המתועד היחיד בהיסטוריה, השווה בהיקפו לטבח הארמנים. כמו אז גם היום מדובר בתכנית ממשלתית. אחריותה הכוללת והמלאה של הממשלה הטורקית על ביצוע מעשי הטבח אינה מוטלת בספק."

 
לצערי, מנהיגי האומות לא שמעו לקריאות של מורגנטאו ואהרונסון, העדיפו לאטום אזניהם ולעצום עיניהם. היה זה רפאל למקין, יהודי פולני, שהקדים להבין כי שתיקה על פשע הטורקים תוביל את האנושות ליצור גיהינום עלי אדמות. כששמע למקין על גזר דינו של סולגון טהריליאן, שהתנקש בטאלט פאשה בשנת 1920, התקומם: "איך יתכן כי טהריליאן שרצח אדם אחד מואשם כפושע בעוד טלאט פאשה שרצח מיליון איננו מואשם?"


למקין, מחה בכל מאודו כנגד ממשלת הזדון המתירה את דמם של מיעוטים נרדפים. בוועידה לכינון חוק בינלאומי במדריד בשנת 1933 הציג הצעה לחוק האוסר השמדה של עמים, שבטים ואומות. לשיטתו משטר המתכנן השמדת עם איננו יכול לעשות זאת בחשאי, ועל כן אפשר למנוע זאת ממנו בעזרת סנקציות והתערבות בינלאומית. למקין סבר כי נדרש לפעול בתוקף כנגד ממשלת היטלר בגרמניה, אשר מסיתה נגד היהודים. אזני המשפטנים במדריד היו ערלות, הם דחו את טענותיו של למקין וסרבו לקדם את חוקו. סירובם ייזכר לדיראון עולם.


עת שהחלה שואת העם היהודי, אתוס מוסא דאג עמד לנגד עיניהם של יהודים צעירים רבים. בפברואר 1943 כתב מורדכי טטנבאום ממנהיגי מרד גטו ביאליסטוק: "לא נשאר איפוא למעננו אלא דבר אחד, והוא ארגון פעולת התנגדות קולקטיבית בגיטו בכל מחיר, לראות בגיטו את "מוסה-דאג" שלנו ולהוסיף פרק של כבוד לביאליסטוק היהודית ולתנועה שלנו".


מוסא דאג הייתה לנו לסמל. עמים אחים, כבר אמרתי. גם סמלים אנחנו חולקים. העם שלי שפעל נמרצות להקים לעצמו בית לאומי בארץ ישראל עוד שנים רבות לפני השואה, זכה לעצמאות, לצערי, רק לאחריה. עצמאות אשר גבתה מחיר דמים כבד בקרבות על ארץ ישראל. אני גדלתי בקיבוץ משמר הנגב, אשר הוקם על ידי ילידי הארץ, בוגרי "הנוער העובד" וניצולי שואה שחלקם בוגרי "דרור". הסבים שלי נלחמו להפריח את השממה ולהגן על ביתם לאחר השואה, ככה שיקמנו את חיי העם. חונכתי מגיל צעיר לערכי עבודה, הגנה, ושלום. מילים אשר אני בטוח שהן אומרות לכם המון. העצמאות שלנו היא זכות גדולה ועל כן אנו שמחים על כך שגם לכם נוסדה מדינה עצמאית ומברכים על 22 שנות קיומה. אי ההכרה ברצח עם שעברתם מקשה על שיקום העם. לצערנו לא כל העמים שעברו רצח עם זוכים להכרה, לא כולם זוכים למדינה כמו שזכינו אנחנו.

בהמשך המאה ה-20, לאחר שואת העם היהודי, רציחות עמים הפכו להיות מדיניות שכיחה של משטרים ברחבי העולם. בביאפרה בה הרעיבו ורצחו הניגרים יותר משני מיליון בני איגבו, בבנגלדש בה צבא פאקיסטן טבח והרג יותר משני מיליון בנגלים, בקמבודיה, בה מפלגת הקמר-רוז' הביאה למותם של יותר משני מיליון קמבודים, בגואטמלה, בבורונדי, ביוגוסלביה, ברואנדה, בסודאן ובמקומות נוספים. חייב אני לומר כי אילו היו אומות העולם תקיפות יותר להגנת הארמנים ולהענשת הפושעים הטורקים, יתכן והמאה ה-20 הייתה אחרת, יתכן ומיליונים היו ניצלים מרצח. אנחנו היהודים ואתם הארמנים מבינים זאת יותר מכולם, חווינו זאת על בשרנו ולא נוכל להתכחש לכך. רצח עם מתרחש גם היום, בעודנו כאן, ובעשור האחרון בדרפור. אסור לנו להתעלם. אסור להכחיש. למרות שהנפש מתקשה להכיל ידיעה זו. אסור לנו לנוח. לא נוכל לחיות בשלום עד כי הטורקים לא יכירו  באופן רשמי ונחרץ במעשה שביצעו, לא ננוח עד שיפסיקו להשמיד עמים, לאיים, עלינו ולהכחיש אותנו. ההכחשה של רצח העם הארמני היא אות קין מדמם במצחו של כל בן אנוש. כמוה כאור ירוק לרצח עם, וכניסיון להמשיך ולהשפיל אתכם, אחינו.
לסיום אני רוצה להקריא לכם שיר יהודי מאוד, אשר מזכיר לי אתכם הארמנים: "מי האיש, החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב. נצור לשונך מרע ושפתך מדבר מרמה, סור מרע עשה טוב, בקש שלום ורדפהו."

 

אוריאל לוי

 

http://www.cga.org.il/?cat=14

 




BACK