հայ eng heb
armenia-israel.com armenia-israel.com





חדשות

30 09 2012
״רק ישראל יכולה להביו את הסבל שלנו״

מה הם היו אומרים: "הזיכרון הוא הכאב המנסה להקים את עצמו לתחייה" | פרד ד'אגיאר
Yediot Ahronot



 

 


 







זה ביקור חובה עבור כל ישראלי. מול פסגתו המושלגת של הר אררט, במרחק של כמה עשרות קילומטרים מהגבול עם טורקיה,ניצבת האנדרטה הלאומית לזכרם של מיליון וחצי קורבנות רצח העם הארמני. אתר ההנצחה הזה, שבנייתו הושלמה לפני 45 שנה תחת המשטר הסובייטי, פשוט למראה: אובליסק בצורת חרוט מאבני בזלת כהות המתנשא לגובה 44 מטרים. הוא מביט לשמיים בקריאת התרסה ברורה המופנית לעבר שטחי הלאום האבודים, שבהם בוצע טיהור אתני בידי הטורקים, ונמצאים כיום תחת שלטונה של השכנה העוינת. האובליסק הגבוה מסמל את תחייתה של האומה הארמנית לאחר אותו רצח עם נוראי. לצידו מגינה כיפה המורכבת מ־ 12 קירות מוטים על אש תמיד, הבוערת לזכרם של הנרצחים. אתר ההנצחה לשואת הארמנים, הממוקם בפאתי עיר הבירה ירוואן, כולל גם מוזיאון קטן השוכן בשלושה אולמות צנועים. הצניעות רק מוסיפה לקדרות הכבדה השוררת במקום. צילומי הקברים ההמוניים, גופותיהם הצמוקות של קורבנות הרעב הכפוי ורכבות המשא עמוסות המגורשים דומים להחריד לצילומי שואת יהודי אירופה. הגרמנים, בעלי בריתם של הטורקים במלחמת העולם הראשונה, קיבלו השראה מרצח העם שהתרחש כעשרים שנה לפני השואה. לאדולף היטלר מיוחס משפט שנאמר לכאורה לראשי הצבא הגרמני: "מי מדבר היום עוד על השמדתם של הארמנים?"


הכנסת הקדישה לא מזמן דיון ראשון במליאתה לשואת הארמנים. ספק אם זה היה מתקיים לולא ההבנה הישראלית שאין כמעט מזור למשבר ביחסים עם טורקיה. כמה ימים לפני כן הוזמנתי להשתתף בטקס זיכרון עצמאי שקבוצת נשים ישראליות ערכה במוזיאון השואה הארמנית. האירוע התקיים ביוזמת חברת "מאגמה", המארגנת סיורים אתגריים לארמניה. טקסים נוספים של "מאגמה" ייערכו באנדרטה גם בשבועות הקרובים. רוב הנשים שהשתתפו בטקס מחזיקות בדעה שעל ישראל מוטלת החובה המוסרית להכיר באסונם של הארמנים בלי כל קשר לשיקולים מדיניים כאלו או אחרים. זאת על אף שכמה מהמשתתפות מקפידות שלא לבצע  השוואה בין רצח העם הארמני לשואה היהודית.

"אני לא רואה שום סיבה לכרוך את רצח העם הארמני בשואה היהודית, למרות קיומם של כמה קווים דומים", אומרת חני שביט, ילידת ישראל, שהוריה ברחו מפולין לרוסיה עם כניסת הנאצים, אך משפחותיהם הושמדו. "אני חושבת שכל שואה היא לגופה, בדיוק כפי שלא תכרוך את שואת הארמנים עם הרוגי דארפור. אני כן חושבת שישראל צריכה להכיר בשואת ארמניה כי גם אנחנו נלחמים השכם והערב על מנת שלא ישכחו את השואה שלנו ורודפים את מכחישיה עד חורמה. אסור להתעלם מהשמדת עם, ולא משנה במי היא מבוצעת, שכן מחר זה יכול להגיע אליך. כל הדברים הללו יכולים לקרות בעוד דקה בכל מקום בעולם". "אנחנו צריכים להכיר בשואה הארמנית, כפי שאנחנו רוצים שלא ישכחו את השואה שלנו", מסכימות גם דורית יעקובי וששונה מגן המצטרפות לשיחה.



היהודים והארמנים דומים


פשטותו של מוזיאון רצח העם הארמני מהווה עדות כואבת להמשכיותה של הטרגדיה הארמנית. רוב המוצגים נועדו לשכנע את המבקרים שהשואה הארמנית אכן התרחשה. עוד שלוש שנים יציינו הארמנים מאה שנה לרצח בני עמם, והם עדיין נאבקים על הכרה בינלאומית בשואתם. הטורקים, המכחישים מכל וכל את הטענות בדבר רצח עם מאורגן, ממשיכים להפעיל לחצים כבדים ביותר על מדינות העולם שלא ייתנו לגיטימציה ל"גרסה הארמנית השקרית". ראש הממשלה הטורקי, ארדואן, הרי הכריז קבל עם ועדה ש"מוסלמים אינם יכולים לבצע רצח עם".


בכניסה לאתר ההנצחה ניצבות כמה שורות של עצים צעירים. ישראל עדיין לא נטעה כאן עץ, למרות שיותר ויותר משלחות יהודיות ומבקרים ישראלים מגיעים למקום. במחווה ממלכתית חסרת תקדים עד כה מצד ישראל הרשמית, ביקרה במקום לאחרונה גם שרת החקלאות אורית נוקד והניחה זר לזכר הקורבנות הארמניים. אך הכרה ישראלית פומבית בשואת הארמנים עדיין מוחזקת כבת ערובה של מערכת היחסים הבעייתית בין ירושלים ואנקרה. גם אם ישראל מוכנה לגרד את קצות העצבים של טורקיה, שהכחשת השואה הארמנית מהווה חלק בלתי נפרד ממדיניות החוץ שלה — ממשלת נתניהו עדיין לא מוכנה למהלך שיקבור רשמית את הקשרים עם הטורקים.


"זה יהיה מאוד בנאלי מצידי לומר שאני מצפה להכרה ישראלית ברצח העם הארמני", אומר ל"ידיעות אחרונות" ד"ר האייק דמויאן, מנהל המוזיאון בירוואן. "גינוי על ידי הכנסת יהיה אחת הדרכים לכבד גם את זכרם של קורבנות השואה היהודית. אנחנו עומדים באותה החזית, אני לא רוצה להשתמש ברטוריקה בנאלית לפיה היהודים והארמנים סבלו הרבה. זה פשוט כך. כל גישה של מוסר כפול ביחס למקרה הארמני תפגע גם בזכר השואה. איני יכול לסבול זאת, כפי שאיני יכול לסבול כל אדם שמכחיש את השואה. כל הכחשת שואה היא בעיניי הכחשת רצח העם הארמני".


סיירתי במוזיאון בחברתו של סורן גיורגיאן, צעיר בן 34 . למרות עבודתו בענף התיירות הוא ביקר עד כה רק פעם אחת במקום. המוזיאון השרה עליו תחושת דיכאון כה כבדה, שהוא נמנע מאז לשוב למקום. הכרה ישראלית חשובה בעיניו מאוד.
"אתם, יותר מכל העמים האחרים בעולם, חוויתם סבל דומה למדי לשלנו", הוא אומר. "ממדי השואה היהודית היו אמנם גדולים יותר והרצח בוצע באופן תעשייתי מאורגן, אבל רק אתם מסוגלים באמת להבין מה באמת עבר עלינו.

ד"ר דמויאן צופה בסקפטיות רבה בהתעניינות המאוחרת שישראל הרשמית מגלה באסון הנורא שאירע לעמו. "אם הדיון נעשה על בסיס מצפוני וערכי, מדוע הוא מתקיים רק עכשיו? אם הדיון בכנסת קשור ליחסים שלכם עם טורקיה ולנושא המרמרה, הרי שזה מאוד לא טוב". דמויאן מתכוון לבקר בקרוב בישראל וביד ושם, כשלב הכנה להרחבת אתר ההנצחה הארמני. "אנחנו רוצים ללמוד מניסיון ההנצחה הישראלי ומקווים מאוד לשיתוף פעולה", הוא אומר. "אם תכירו ברצח העם שלנו, כל שאר אומות העולם ילכו בעקבותיכם".


אלדד בק | ארמניה

ידיעות אחרונות | 17.7.2012

להוריד את הקובץ




BACK