דת שלנו

נצרות והכנסייה הארמנית החזיקו במעמד מרכזי וחיוני לגבי כל תחומי החיים הארמניים. ניתן לעקוב אחר הנצרות בארמניה עוד מתקופת השליחים (האפוסטולים). שני השליחים של ישו – תדיאוס וברתולומיאו – היו המבשרים הראשונים של ארמניה ובישרו את הבשורה מוקדם בראשיתה של המחצית השנייה של המאה ה – I. בתחילת המאה הרביעית,( 240-332) ייסד באופן רשמי סנט גרגוריוס המאיר את הכנסייה בארמניה, כאשר המלך טירידאטס השלישי הוטבל לנצרות והכריז על הנצרות כדתה הרשמית של ארמניה.
עם תמיכתה של המשפחה המלכותית, התפשטה הנצרות במהירות ברחבי ארמניה בתוך מספר מאות שנים וחדרה לכל ההיבטים של חיי התרבות הארמניים. בנו של סיינט גרגורי, אריסטאקס, המשיך את אביו כ"קתוליקוס". אריסטאקס היה הנציג של הכנסייה הארמנית בוועידת ניקיאה בשנת 325. וועידת ניקיאה, הוועידה האקומנית הראשונה, קבעה את הדוקטרינה הנוצרית האורתודוקסית של השילוש הקדוש. דוקטרינה זו נוסחה בעקרונות הדת של ניקיאה אשר מושבעת בכל יום ראשון במהלך התפילה השמיימית. תחת הקתוליקוס נרסס (353 – 373), מנזרים ומוסדות צדקה שונים הוקמו לראשונה ברחבי ארמניה.

התנצרותה של ארמניה קבעה את כיוון עתידה של היסטוריית ארמניה, מאחר והכנסיה הייחודית הלאומית הפכה למזוהה עם העם הארמני והכנסייה יצרה את רוחניותה של האומה ואת מורשתה התרבותית. הנצרות נתנה דחיפה חזקה לתרבות ארמנית חדשה שתפרח.
על מנת להפוך את האמונה הנוצרית נגישה לאנשים בצורה כתובה, נזיר בשם מסרוב משטוץ המציא את האותיות הארמניות ב- 406 לספירה ומהרה תורגמו כתבי הקודש ואחריהם המקראיים, כתבים תיאולוגיים וליטורגיים של אבות הכנסייה הבולטים. חלק מכתבי אבות הכנסייה היוונית והסורית שרדו רק בגירסאות הארמניות.
העידן החשוב ביותר הזה ידוע כתור הזהב בהיסטוריה הארמנית.

הבעת פעילות גלויה של הכנסייה בארמניה עצמה, עוכבו קשות בתקופה הזו של 70 השנה אשר המדינה הייתה תחת השלטון הסובייטי; אולם מאז התפרקותה של ברית המועצות, הרפובליקה העצמאית החדשה של ארמניה חווה תחייה נמרצת של רוח דתית והכנסייה חידשה את תפקידה הציבורי מסורתי של "אמונה לאומית" של העם הארמני.

כנסייה

הכנסייה הארמנית היא אחת הזרועות העתיקות ביותר של האמונה הנוצרית. האמונה של הכנסייה הארמנית מועברת דרך המסורת הקדושה של הכנסייה. הליטורגיה, התנ"ך והפולחן, כתבי אבות הכנסייה, וועידות הכנסייה, קדושים, קנונים, אמנות דתית וטקסים – כולם מקושרים יחדיו באופן אורגני בכדי לנסח את מסורתה הקדושה של הכנסייה. אמונה זו מחוברת בחוליות באמונה של הכנסייה הארמנית, אשר בתורה, מגדירה את "הסיבה להיות" של הכנסייה [ raison d'etre)) הערת העורך – ר.כ.] וקובעת את המפרמטרים של ה"מודוס אופרנדי" (דרך הפעולה) שלה.
הכנסייה הארמנית שייכת למשפחה האורתודוקסית של הכנסיות וידועה בשמה "הכנסייה האורתודוקסית המזרחית" או הכנסיות שהן לא קאלסדוניאן כלומר הכנסיות הארמנית, הקופטית, אתיופית, ומאלאבר הודית.

המבנה הפונקציונלי של הכנסייה הארמנית מבוסס בעיקרון על הקנונים והוא נוסד על פי מסורות של הכנסייה הארמנית, אשר גובשו במשך מאות שנים. אחד ההיבטים החשובים ביותר של ממשל הכנסייה הארמנית היא מערכת הקונסיליאר (הסדרי הניהול והתפילה) שלה.
ניהול הכנסייה נקבע ומאושר על ידי החלטה קולקטיבית משותפת.
הבישוף הראשי העליון וראש הכנסייה הוא הקתוליקוס של כל הארמנים, המתגורר באצ'מיאדזין הקדוש. אסיפה לאומית כנסייתית המורכבת מנציגים חילונים ואנשי כמורה מכנסיות ארמניות מרחבי תבל בוחרת את הקתוליקוס.

ההנהגה הרוחנית של הקתוליקוס אינה מוגבלת לאצ'מיאדזין ולארמניה בלבד. במשך מאות שנים, ככל שהתרחשה יותר ויותר הגירה ארמנית, תפקידו של הכס הקדוש היה לנהל את הצרכים הרוחניים של קהילות ארמניה ברחבי העולם. לפיכך, הפטריארכאטים והדיוקסיות [(מחוז הבישוף, הבישופות) – הערת העורך ר.כ.)] הוקמו באזורים של ריכוזים רחבים של ארמנים במדינות שונות.

ישנן ארבע דרגות בישופות של הכנסייה הארמנית: הקתוליקאט של כל הארמנים באצ'מיאדזין, הקתוליקאט של בית קיליקיה הגדול (נוסד בלבנון בשנת 1930 אבל שורשיו באים עוד מן המאה ה- 13),הפטריארכאט של ירושלים (נוסד בתחילת המאה ה- 14) והפטריארכאת של קונסטנטינופול (נוסד ב-1461).

הוד קדושתו גארגין הראשון
הפטריארך העליון והקתוליקוס של כל הארמנים

הוד קדשותו גארגין השני, קתוליקוס של כל הארמנים (צילום: האתר הרשמי של אצ'מיאדזין הקדוש)

הוד קדשותו גארגין השני נולד בשנת 1951 בכפר ווסקיהאט ליד אצ'מיאדזין. בשנת 1971 סיים את לימודיו בסמינר הקדוש של אצ'מיאדזין בהצטיינות. הוא הוסמך לכומר בשנת 1970, לנזיר ב- 1972 ובאותו זמן גם קיבל את שמו הכוהני " גארגין ".
זמן לאחר מכן הוד קדושתו ואסקן הראשון (הקתוליקוס של כל הארמנים בין השנים 1956-1994) שלח את הכומר החדש לווינה כדי ללמוד תיאולוגיה. בשנת S197 האב נרסיסיאן עבר לגרמניה, שם הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת בון בזמן ששירת ככומר הרוחני לקהילה הארמנית המקומית. בעקבות ביקור קצר בארמניה הוא נרשם ללימודי תואר שני באקדמיה האורתודוקסית הרוסית בזאגורסק שברוסיה אשר בה סיים בשנת 1979. ביוני 1983 יעדו אותו לבישופות המחוזית של האפיפיורית הארארטית והוא הועלה לדרגת בישוף ב- 23 באוקטובר באותה שנה על ידי הוד קדושתו ואסקן הראשון. ואסקן הקתוליקוס העניק לו את התואר "ארכיבישוף" בנובמבר 1992. – בעקבות מותו של הקתוליקוס ואסקן הראשון, היה הארכיבישוף נרסיסיאן מועמד לכתר המיוחל במהלך אסיפת הכנסייה הלאומית ב- 1995 אך וויתר על הניצחון להוד קדושתו גארגין סארקיסיאן, אשר לאחר מכן הפך לקתוליקוס גארגין.

ה – I (הקתוליקוס של כל הארמנים 1995 – 1999) וזה האחרון, מאחר ועבר טיפול בניו יורק במחלת הסרטן, ייעד את הארכיבישוף נרסיסיאן כממלא המקום הכללי של האצ'מיאדזין הקדוש בנובמבר 1998, אשר בו הוא שירת בתפקיד עד למותו של המנוח (קארקין הראשון) ביוני 1999.

בסוף אוקטובר 1999, בחרה הכנסייה הארמנית יורש לגארגין והמנוח. קהילות הכנסייה הארמנית ברחבי העולם שלחו משלחות של אבל ומנהיגי הכמורה הלכו לארמניה, כדי לדון ולבחור קתוליקוס חדש, ה – 132 במספר רציף שראשיתה במאה ה – 4. ב – 27 באוקטובר 1999, הארכיבישוף נרסיסיאן נבחר, ולאחר הקידוש שלו והכתרתו ב – 4 בנובמבר, הוא לקח את השם והתואר של הוד קדושתו קארקין השני, הפטריארך העליון וקתוליקוס של כל הארמנים.
במסגרת תפקיד זה, הקתוליקוס גארגין השני יושב בראש המועצה הרוחנית העליונה (המכללה השלטת של הכנסייה הארמנית לבישופים), והוא הרועה הרוחני הראשי של 7 מיליון ארמנים נוצרים אפוסטולים בעולם.

אצ'מיאדזין הקדוש
מקום מושבם הפטריארך העליון והקתוליקוס של כל הארמנים

אצ'מיאדזין הקדוש (צילום: האתר הרשמי של אצ'מיאדזין הקדוש)

אצ'מיאדזין הקדוש הוא המושב הרוחני הראשי של הסמכות עבור 10 מליון נוצרים ארמנים המתגוררים בארמניה ובקהילות בתפוצות ברחבי העולם.
על פי ההיסטוריון הארמני אגאתנגלוס מן המאה ה-5, זמן קצר לאחר הכרזת הנצרות בארמניה, היה לסנט גרגורי "המאיר" חזיון שבו ראה את ישו יורד בשטף של אור ומצביע על המקום בו הכנסייה הארמנית הראשונה נוסדה. הכנסייה הושלמה בשנת 303 לספירה, ועד מהרה הפכה למחוזו של הארמני הקתוליקוס הראשי, סנט גרגורי "המאיר". המקום גדל בהדרגה למרכז של חינוך ואומנות ומושך מספר גדול של אוכלוסייה לוואחארשאבד.
פלישות חוזרות גרמו להרס רב של ביזת הקודש של אצ'מיאדזין, אשר תמיד נבנה מחדש וקם לתחייה ברגע שהשלום שרר.
היו תקופות ארוכות כאשר מקום מושבו של הקתוליקוס היה חייב להיות מועבר לאזורים בטוחים יותר.
מאז 1441, הכס הקדוש של אצ"מיאדזין הפך שוב למרכז של הכנסייה הארמנית.

מקור: ארכיון משרד החוץ של הרפובליקת  ארמניה