נשיא נכבד,
כבודם,
עמיתים יקרים,
גבירותיי ורבותיי,
מהות הנאומים של כל מנהיגי הרפובליקה של ארמניה מהרציף הזה הוקדשה לסכסוך בין הרפובליקה של ארמניה לרפובליקה של אזרבייג׳ן. כך היו גם נאומיי בין השנים 2018–2023.
בשנה שעברה, בנאום במושב ה־79 של העצרת הכללית, ניסיתי לראשונה לא לדבר על הסכסוך בין ארמניה לאזרבייג׳ן, אלא על שלום. נאומי היה זהיר מאוד וחסר ביטחון, אף שכבר אז, לראשונה, סומנו יותר מ־12 קילומטרים של הגבול הבין־מדינתי בין ארמניה לאזרבייג׳ן, ונסחו תקנות על פעילות משותפת של ועדות demarcation בשתי המדינות, אשר נחתמו על ידי סגני ראשי הממשלה של שתי המדינות.
לאחר נאומי התרחשו אירועים מכריעים ביחסים בין ארמניה לאזרבייג׳ן. ראשית, התקנות על פעילות הוועדות המשותפות אושרו על ידי שתי המדינות והן קיבלו תוקף חוקי עליון.
מדובר במסמך הבין־לאומי הדו־צדדי הראשון שנחתם ואושר בין ארמניה לאזרבייג׳ן.
במסמך מוזכרת הצהרת אלמא־אטה מ־21 בדצמבר 1991 כעקרון בסיסי למיפוי הגבולות בין שתי המדינות, ולמיפוי הגבולות הבין־מדינתיים.
כך, התהליכים האופטימיים של התקופה הקודמת נמשכו במהלך השנה החולפת.
בחודש מרץ השנה, הצליחו ארמניה ואזרבייג׳ן להגיע להסכמה על טיוטת הסכם להקמת שלום ויחסים בין־מדינתיים, ולסיים את המשא ומתן על הטיוטה בתוצאה חיובית.
גם במסמך זה, הצדדים, בהתייחסות להצעת אלמא־אטה, אישרו את הבנתם שהגבולות בין הרפובליקות הסובייטיות לשעבר הפכו לגבולות בינלאומיים של המדינות העצמאיות, ועל בסיס זה הם מכירים ומכבדים את ריבונותן, שלמותן הטריטוריאלית, אי־פגיעות הגבולות הבינלאומיים והעצמאות הפוליטית של זו של זו.
כפי שראיתם כעת, ההתייחסות להצעת אלמא־אטה פירושה ששתי המדינות מכירות בכך שהטריטוריה של הרפובליקה של ארמניה זהה לטריטוריה של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של ארמניה, והטריטוריה של הרפובליקה של אזרבייג׳ן זהה לטריטוריה של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אזרבייג׳ן, והגבולות המקיפים את טריטוריות אלו אינם ניתנים לפגיעה.
הסכם שהוזכר להקמת שלום ויחסים בין־מדינתיים בין ארמניה לאזרבייג׳ן נחתם על ידי שרי החוץ של שתי המדינות ב־8 באוגוסט השנה בבירה האמריקאית, וושינגטון די.סי., בבית הלבן, בנוכחות נשיא ארצות הברית, נשיא אזרבייג׳ן ואני.
שיא הפגישה בבית הלבן ב־8 באוגוסט היה ההצהרה שאימצנו כתוצאה מהמפגש עם נשיא אזרבייג׳ן, ושהייתה חתומה גם בעדות נשיא ארצות הברית דאז, דונלד טראמפ.
בהצהרה נאמר שארמניה ואזרבייג׳ן מכירות בצורך לקבוע מסלול לעתיד מזהיר שאינו כפוף לסכסוך העבר, בהתאם לאמנה של האומות המאוחדות ולהצהרת אלמא־אטה מ־1991, וכי לאחר הסכסוך שגרם לסבל אנושי עצום, נוצרו סוף סוף התנאים למדינותינו לפתח באופן מלא יחסי שכנות טובה על בסיס אי־פגיעות הגבולות הבינלאומיים ואי־קבילות השימוש בכוח לרכישת שטחים.
בהצהרה נאמר: "מציאות זו, שאינה וצריכה אף פעם לא להיות נתונה לשינוי, פותחת את הדרך לסגירת פרק האיבה בין שתי עמים אלה. אנו דוחים ומפסיקים באופן החלטי כל ניסיון לנקמה, כיום ובעתיד."
באותו מסמך, אנו, מנהיגי ארמניה ואזרבייג׳ן, חיזקנו את החשיבות של פתיחת דרכי תקשורת בין שתי המדינות לתחבורה פנים־מדינתית, דו־צדדית ובינלאומית, לקידום שלום, יציבות ושגשוג באזור ובסביבתו, על בסיס כיבוד הריבונות, השלמות הטריטוריאלית והסמכות של המדינות.
כפי שהצגתי קודם, מאמצים אלה כוללים חיבור בלתי מוגבל בין החלק העיקרי של רפובליקת אזרבייג׳ן לרפובליקה האוטונומית נכים'צ'וואן דרך טריטוריית הרפובליקה של ארמניה, עם יתרונות הדדיים לחיבוריות בינלאומית ופנים־מדינתית של ארמניה.
נמסר גם כי הרפובליקה של ארמניה תעבוד עם ארצות הברית ועם צדדים שלישיים שנקבעו במשותף על מנת לקבוע מסגרת לפרויקט החיבוריות "Trump Route for International Peace and Prosperity" (TRIPP) בשטח הרפובליקה של ארמניה.
אישרנו את החלטתנו לפעול בתום לב כדי להשיג מטרה זו במלוא המהירות האפשרית.
נשיא נכבד, גבירותיי ורבותיי;
מה המשמעות של כל זאת? המשמעות היא, ואני שמח לדווח לכל הקהילה הבינלאומית, כי שלום הושג בין הרפובליקה של ארמניה לרפובליקה של אזרבייג׳ן, גבירותיי ורבותיי.
תפקידו של נשיא ארצות הברית דאז, דונלד טראמפ, היה מכריע בתהליך שלום זה, ומסירותו, עקביותו ועקרוניותו איפשרו להשיג מה שנראה בלתי אפשרי.
זו הסיבה שהסכמנו עם נשיא אזרבייג׳ן אילהם אלייב על החלטתנו המשותפת למנות את נשיא טראמפ לפרס נובל לשלום, מכיוון שראינו בעצמנו כי נשיא טראמפ מחויב באמת לרעיון השלום.
ברצוני גם להדגיש את תפקיד העמים, הממשלות והפרלמנטים של ארמניה ואזרבייג׳ן, שללא תמיכתם, כמובן, לא ניתן היה להגיע לנקודה זו.
השלום, לפיכך, הושג. אך שלום אינו חופשה; זהו עבודה, עבודה יומיומית.
שלום דורש טיפול יומיומי, כמו תינוק שזה עתה נולד, כדי להגן עליו מפני זיהומים, קור וחום, אדישות ופסימיות.
הסכסוך, אכן, מציב בפנינו שאלות מעטות יותר, והאפשרויות למענה במצב של סכסוך אינן רבות. בעוד ששלום מביא עמו שאלות, שאלות חדשות, יותר שאלות, שאלות באופן מתמשך, וחיים בשלום הם על מענה לשאלות הללו בתשומת לב ולא בזלזול; חשיבה זהירה על השאלות וניסוח התשובות בתום לב היא המיסוד של השלום, שהוא צורך מתמשך ועניין שיש לטפל בו מדי יום.
בהקשר זה, חשוב מאוד להבהיר את גורל האנשים שגורלם אינו ידוע ולטפל בסוגיית האסירים שנעצרו בעקבות הסכסוך הארוך, אשר גם היא חלק מסדר היום היומי שלנו.
פרויקט התשתיות של מסלול TRIPP יפעל דרך טריטוריית הרפובליקה של ארמניה, במודל עסקי שהוסכם במסגרת דו־צדדית בין ארצות הברית לארמניה.
הפרויקט, הכולל מספר עשרות קילומטרים של תשתיות שונות, יהיה בעל משמעות והשפעה אזורית ועולמית.
אגב, בהקשר של טיפול וטיפוח השלום שהושג, חשוב מאוד להשתמש בנרטיב פרו-שלום, לגיטימי ומוסכם גם כאשר מדובר בפרויקט זה.
נשיא אזרבייג׳ן, עמו אימצנו את הצהרת וושינגטון, השתמש בביטוי המכונה "מסדרון זנגזור" מספר פעמים מאז, גם מהרציף הזה.
ביטוי כזה אינו מופיע במסמכים שהוסכמו בוושינגטון, מעולם לא היה במשא ומתן או במסמכי ארמניה-אזרבייג׳ן. אני סבור כי ראוי שמקבילי האזרבייג׳ני יבהיר מה הוא מבקש לומר באמצעות השימוש בביטוי זה, שכן במציאות הארמנית הוא נתפס כדרישה.
