סין וישראל: מערכת יחסים מתפתחת במסגרת יוזמת " החגורה והדרך"

אגהבני הרוטיוניאן
(המכון ללימודים אוריינטליים, האקדמיה הלאומית למדעים של ארמניה)

 

תקציר:

בשנים האחרונות, עם הפסקת היחסים הביטחוניים, ישראל וסין ביקשו להרחיב את קשריהן הדיפלומטיים והכלכליים, בעיקר בתחום המחקר והפיתוח התעשייתי, שיתופי פעולה אקדמיים רחבי היקף והשקעות. הרחבת שיתוף הפעולה בין שתי המדינות נובעת בעיקר ממעמדה של ישראל כ"מדינת סטארט-אפ", שיכולה לספק את הצרכים הטכנולוגיים של סין ולסייע לה במודרניזציה של תעשיות רבות.
בנוסף, בייג'ינג רואה בישראל מוצב אסטרטגי חיוני במסגרת האינטרסים האזוריים שלה – נקודת עצירה קטנה אך קריטית במסגרת יוזמת "החגורה והדרך" (BRI) של סין, המחברת בין האוקיינוס ההודי לים התיכון דרך מפרץ סואץ, ומשמשת כגשר יבשתי המחבר בין נתיבי סחר ואנרגיה מהמזרח הרחוק, דרך אפריקה, למזרח התיכון ובהמשך לאירופה, על גבי נתיבי מסחר רווחיים בים וביבשה.
בניית מסילת רכבת מאילת לאשדוד, אשר תחבר בין הים האדום לים התיכון, כמו גם בניית נמל חדש באשדוד, יספקו נתיב חלופי ובטוח לתעלת סואץ, ובכך ישלימו טבעת נוספת באסטרטגיית "מחרוזת הפנינים" של בייג'ינג.
ההון האנושי המובטח של ישראל, כלכלה מפותחת, תשתית טכנולוגית מתקדמת וסביבה עסקית יציבה – הן ציבורית והן מדינית – חיזקו עוד יותר את האטרקטיביות של המדינה כמרכיב מרכזי ב-BRI . מילות מפתח יחסי סין-ישראל, יוזמת החגורה והדרך, תשתיות, השקעות, חדשנות, מדינת סטארט-אפ.

 

1. מבוא

ישראל הייתה המדינה הראשונה, ועד שנת 1956, היחידה במזרח התיכון שהכירה ברפובליקה העממית של סין (PRC), אף על פי ששתי המדינות לא החליפו שגרירים עד 1992.
בשנות ה-80, תחת שלטונו של דנג שיאופינג, כאשר סין החלה להביע עניין בפיתוח שיתוף פעולה ביטחוני עם ישראל והחלו משלוחי הנשק הראשונים מהרפובליקה העברית ל-PRC, נכנסה גם לתוקף הפאזה הפעילה של תהליך השלום בין ישראל לפלסטינים, מה שאפשר לשתי המדינות לכונן יחסים דיפלומטיים מלאים בינואר 1992.
לאחר פתיחת השגרירויות בבייג'ינג ובתל אביב, הקשרים הכלכליים והמסחריים בין ישראל לסין גדלו תחילה באופן מתון ובהמשך בקצב מואץ.

למרות שבתחילת שנות ה-2000, תחת לחץ ארצות הברית (U.S.), ישראל זנחה באופן חד-צדדי חוזים ביטחוניים קיימים וניתקה את קשריה ההדוקים עם בייג'ינג, התועלת ההדדית הצפויה בתחום הכלכלי והטכנולוגי סייעה ביותר להתגבר על המשבר בין המדינות.
ב-1 בנובמבר 2005, סין וישראל חתמו בירושלים על הסכם בין-ממשלתי, לפיו ישראל הכירה באופן רשמי במעמד השוק החופשי של הכלכלה הסינית.

בין השנים 1992 ל-2018, נפח הסחר הבילטרלי בין המדינות גדל מ-50 מיליון דולר ל-13.9–15.6 מיליארד דולר. נתון זה הופך את סין לשותפת הסחר הגדולה ביותר של ישראל באסיה, ולשותפה המסחרית הזרה השלישית בגודלה בעולם אחרי ארצות הברית והאיחוד האירופי, ובשנת 2019 – לשנייה אחרי ארצות הברית בלבד.
למרות שארה"ב נותרה יעד היצוא העיקרי של ישראל, סין יחד עם הונג קונג נמצאות במקום השני. מאחר שהסחר הסיני אינו כולל קשרים עסקיים עם הונג קונג, על אף שרובו מופנה אל היבשת, המספרים בפועל גבוהים מהנתונים הרשמיים.
יתרה מכך, נתונים אלה אינם כוללים את עסקאות הנשק הרווחיות של ישראל עם סין. עם זאת, ישראל אינה מהווה שוק חשוב עבור הכלכלה הסינית, שכן עסקאות עם ישראל מהוות רק 0.3% מסך הסחר הסיני.

אחת הסיבות המרכזיות לכך שישראל מבקשת להעמיק את יחסיה הכלכליים עם הכלכלות הגדולות והצומחות ביותר בעולם ולהרחיב את סחרה עם מדינות אסיה, היא הרצון לגוון את שווקי היצוא שלה ואת מקורות ההשקעה שלה מעבר לשותפיה המסורתיים – ארה"ב והאיחוד האירופי.
חברות ישראליות פונות יותר ויותר לאסיה כדי לנצל את הביקוש הגובר לטכנולוגיה שלהן, בעוד שהממשלה מעודדת אותן לגוון את שוקי היצוא שלהן, בתגובה לעליית האנטישמיות באירופה ולאפשרות של סנקציות מסחריות.

סין היא אחד משוקי הייצור הגדולים בעולם, וישראל היא אחת המובילות בתחום המחקר והפיתוח (R&D).
התחומים שבהם ישראל צפתה שיתוף פעולה כלכלי עם סין כללו מחקר ופיתוח תעשייתי, שיתוף פעולה אקדמי רחב היקף והשקעות.
הישגי ישראל בחדשנות ובתחומים טכנולוגיים מסוימים הופכים אותה לשותפה אטרקטיבית במיוחד עבור סין, שכן בייג'ינג שואפת להפוך למובילה עולמית בטכנולוגיה מתקדמת, תוך מעבר מכלכלה המתמקדת בהשקעות ויצוא לכלכלה המתמקדת בחדשנות וצריכה.

לאורך זמן, היצוא הישראלי לסין כלל בעיקר מוצרים עתירי טכנולוגיה, ובהם אלקטרוניקה, אופטיקה, טכנולוגיות חקלאות ומים, תעשייה כימית ותקשורת.
מנגד, היצוא הסיני לשוק הישראלי כלל חומרי גלם פופולריים ותחרותיים, מוצרים טקסטיליים ומוצרי צריכה.
לסין יש עלויות עבודה נמוכות יחסית, יכולות ייצור עצומות וביקוש גבוה לטכנולוגיות מתקדמות, בעוד שישראל מחפשת שווקי יצוא למוצריה הטכנולוגיים המתקדמים, אך מתמודדת עם עלויות עבודה גבוהות ויכולות ייצור תעשייתי מוגבלות.
ההון האנושי המבוסס של ישראל, הכלכלה המפותחת שלה, התשתית הטכנולוגית החזקה שלה והסביבה העסקית היציבה – הן ברמת החברה והן ברמת הממשל – הופכים אותה לנכס משמעותי במיוחד עבור יוזמת "דרך המשי החדשה" (NSRI) או "יוזמת החגורה והדרך" (BRI) של סין לטווח הארוך.

 2. חשיבותה של ישראל ביוזמת "החגורה והדרך" של סין

 2.1. ישראל כחלק מיוזמת "החגורה והדרך"

יוזמת "החגורה והדרך" (BRI) הוכרזה לראשונה בשנת 2013 על ידי נשיא סין שי ג'ינפינג, במטרה לשחזר את דרך המשי העתיקה שחיברה בין אסיה לאירופה. עם הזמן התרחבה היוזמה וכללה אזורים חדשים ופרויקטים נוספים. יוזמה זו, הנקראת גם "יוזמת דרך המשי החדשה" (NSRI), כוללת רשת רחבה של כבישים, מסילות רכבת, נמלי ים, רשתות חשמל, צינורות נפט וגז, ופרויקטים תשתיתיים נלווים.

השלב הראשון של היוזמה נקרא "החגורה הכלכלית של דרך המשי" (EBSR) או "החגורה", המורכב בעיקר מכבישים יבשתיים המחברים את סין עם מרכז אסיה, מזרח ומערב אירופה. השלב השני נקרא "דרך המשי הימית של המאה ה-21" (MSR) או "הדרך", והוא מסלול ימי המחבר את דרום סין עם הים התיכון, אפריקה, דרום-מזרח אסיה ומרכז אסיה.

ישראל לא הביעה עמדה רשמית בנוגע ל-BRI עם הכרזתה, ורק לאחר שסין השיקה את הבנק האסיאתי להשקעות בתשתיות (AIIB) באוקטובר 2014, הצטרפה ישראל כאחת משבע המדינות האחרונות שהגישו בקשה לחברות. ב-31 במרץ 2015 חתם ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, על הצהרת ההצטרפות ל-AIIB, וישראל הפכה לאחת מ-57 המדינות המייסדות. בכך הביעה תל אביב תמיכה ביוזמת BRI, שעלולה הייתה לעורר אי-נוחות בוושינגטון.

בינואר 2016 אישרה ועדת הכספים של הכנסת בקריאה שנייה ושלישית את החוק להצטרפות ישראל ל-AIIB, שהפך למבנה הכלכלי הפאן-אסיאתי הראשון שבו ישראל חברה מלאה לצד דרום קוריאה, מונגוליה, אוזבקיסטן ומדינות אסייתיות נוספות. מתוך הון רשום כולל של 100 מיליארד דולר, חלקה של ישראל עומד על 150 מיליון דולר (0.91% מזכויות ההצבעה), עם התחייבות של תל אביב לספק 600 מיליון דולר במקרה של רכישת מניות נוספות.

חברותה של ישראל ב-AIIB פותחת בפניה אפשרויות לשלב חברות ישראליות בפרויקטים תשתיתיים במימון הבנק. משרד החוץ הישראלי בירך על ההצטרפות וכינה את המהלך "הישג דיפלומטי" ו"אחת היוזמות החשובות ביותר במדיניות החוץ של סין, במיוחד עבור הנשיא שי ג'ינפינג".

במהלך ביקורו של נתניהו בסין במרץ 2017, הכריז הנשיא שי על כוונת שתי המדינות לקדם פרויקטים משותפים משמעותיים כחלק מה-BRI. נתניהו הצהיר כי ישראל מוכנה להשתתף באופן פעיל בשיתוף פעולה בתחומי התשתיות והטכנולוגיה במסגרת BRI, ואמר כי הקשרים בין סין לישראל הם "נישואים משמיים". ראש ממשלת סין, לי קצ'יאנג, הדגיש כי "העם הסיני והעם היהודי הם עמים גדולים בעולם".

במרץ 2015 ציין ראש ממשלת סין בדו"ח הממשלה כי יש לקדם מו"מ להסכם אזור סחר חופשי עם ישראל ומדינות נוספות. סין וישראל סיימו את סבב המשא ומתן השביעי בנובמבר 2019, וצפוי היה כי ההסכם ייחתם עד סוף 2020. העובדה שאחת מבעלות הברית הקרובות ביותר של ארה"ב תיכנס להסכם כזה עם "היריבה האסטרטגית" שלה עשויה הייתה לעורר דאגה בוושינגטון. עם זאת, יש לציין כי זהו חלק מאסטרטגיית הסחר של סין, הכוללת הקמת אזורי סחר חופשי (FTZ) במדינות הנחשבות מסורתית כבעלות ברית של ארה"ב, במטרה להקל על הסחר ולפשט את הקמתן של מיזמים משותפים.

 2.2. ישראל כמרכז לוגיסטי וכצומת פוטנציאלי ב-BRI של סין

ב-28 במרץ 2015, שנה וחצי לאחר הכרזתו הראשונה של הנשיא שי ג'ינפינג על יוזמת BRI, פרסמו הוועדה הלאומית לפיתוח ורפורמות (NDRC), משרד החוץ (MFA) ומשרד המסחר (MOFCOM) של סין, בהסמכת מועצת המדינה, מסמך בשם "חזון ופעולות לבניית חגורה כלכלית של דרך המשי ודרך המשי הימית של המאה ה-21". המסמך תיאר כיצד החגורה תחבר את סין עם המפרץ הפרסי והים התיכון דרך מרכז אסיה ומערב אסיה (דרך גוואדר, איסטנבול וטהראן, ועוברת באפגניסטן, עיראק, איראן וטורקיה); וכיצד הדרך תחבר את הים הדרומי של סין עם הים התיכון דרך האוקיינוס ההודי, מפרץ עדן, הים האדום ותעלת סואץ.

לאור מיקומה הגיאוגרפי, סין רואה בישראל מרכז לוגיסטי וכגשר יבשתי המחבר את נתיבי הסחר שלה מהמזרח הרחוק, דרך אפריקה, המזרח התיכון ומשם לאירופה. מאחר ו-BRI דורש לא רק נמלי ים אלא גם מסילות רכבת, מרכזים לוגיסטיים, מחסנים, שדות תעופה וכן פתרונות חומרה ותוכנה לניהול מערכות תחבורה, חברות ישראליות יכולות לתרום לפרויקטים של BRI על ידי פיתוח והטמעת טכנולוגיות תחבורה ולוגיסטיקה, לרבות רכבות, מטוסים וציוד ימי.

באמצעות BRI, סין מבקשת לשחק תפקיד פעיל יותר במזרח התיכון, והידוק הקשרים עם ישראל עשוי לאזן את קשריה ההיסטוריים הקרובים יותר עם מדינות אחרות באזור, כולל איראן ושכנותיה הערביות של ישראל. מחברים סינים מסוימים אף רואים במיקומה של ישראל לצד המדינות הערביות "גורם מאזן" שיכול "להקנות אמינות לעוצמה הרכה של סין באזור". עם זאת, הם מציינים כי תפקידה של ישראל ב-BRI מוגבל בשל גודלה הקטן, הקשרים התחבורתיים המוגבלים עם שכנותיה, והיעדר ניסיון בפרויקטים בקנה מידה גדול.

הקשרים העמוקים של תל אביב עם ארה"ב והאיחוד האירופי יכולים לעזור לסין להרחיב את קשריה באגן הים התיכון והמזרח התיכון, והיחסים בין סין לישראל יכולים לחזק את מעמדה של ישראל כצומת מסחר בין אסיה לאירופה.

חברות סיניות, המעורבות בפרויקטים תשתיתיים ובנייה בישראל, צברו ניסיון רב בביצוע פרויקטי תשתית במחירים נמוכים יותר ובזמן קצר יותר. הצלחתן של חברות סיניות בהקמת תשתיות במדינה מפותחת כמו ישראל לא רק יכולה לעזור להן לחדור לשוק האמריקאי או האירופי, אלא גם לשפר את תדמיתן ולתת לגיטימציה לפעילותן, מה שיוביל לפרויקטים נוספים במדינות מפותחות אחרות. זאת, משום שרוב המדינות המשתתפות ביוזמת BRI, שבהן פועלות חברות סיניות, הן מדינות בעלות הכנסה נמוכה עד בינונית.

 

2.3. ישראל כמיקום מרכזי ליישום יוזמת דרך המשי הימית (MSRI) 

כדי ליישם את MSRI, סין מפתחת באופן פעיל מספר פרויקטים גלובליים של תשתיות והשקעות שנועדו להגביר את יעילות האינטראקציה הכלכלית של הענק האסייתי עם שותפיו ברחבי העולם. אחד מהפרויקטים הללו הוא רשת נמלי מסחר בשם "שרשרת הפנינים", הדומה ל"מתקן לוגיסטי לשימוש כפול", אשר מתמקדת ביצירת מעוזים סיניים או "עמדות ימיות" עם השפעה צבאית או גיאופוליטית לאורך חופי האוקיינוס ההודי, במפרץ הפרסי ובים התיכון.

לישראל יש פוטנציאל להיות נקודת עצירה קטנה אך חשובה על ה-MSRI, המחברת בין האוקיינוס ההודי לים התיכון דרך מפרץ אילת ותעלת סואץ. מחוף מזרח סין, הספינות עוברות דרך ים סין הדרומי אל מצרי מלאקה, משם הן נשלחות לחופי אפריקה הצפונית והמזרחית כדי להגיע לנמלי ישראל דרך מצרי באב אל-מנדב ואשדוד – תוך עקיפת תעלת סואץ. כדי להבטיח גישה אמינה למשלוחים מסחריים סיניים מהים האדום לים התיכון, בייג'ינג נקטה בגישה כפולה: הרחבת האינטרסים שלה במסדרון תעלת סואץ, ובמקביל, קידום נתיב יבשתי דרך ישראל.

הפיתוח המסיבי של משאבי האנרגיה במזרח הים התיכון, הופעתם של נמלים חדשים לאורך חופיו, נתיבי סחר חדשים בין ישראל לשכנותיה הערביות, הברית הגיאו-כלכלית ההולכת וגדלה בין ישראל, קפריסין ויוון, והמשאבים הפיננסיים המשמעותיים של המוסדות הפיננסיים הישראליים – כל אלו הופכים את ישראל לשוק אטרקטיבי במיוחד ל-BRI של סין. סין הרחיבה את נוכחותה הימית במצרי הורמוז, בבאב אל-מנדב ובתעלת סואץ, כמו גם את פקידות הנמלים שלה ברחבי המפרץ הפרסי, במצרים, בישראל ובאיראן.

אסטרטגיית "שרשרת הפנינים" באה לידי ביטוי במיוחד בכך שסין קיבלה שליטה בשני שערים ימיים מתוך שלושת השערים של ישראל – נמלי חיפה ואשדוד. אלו הם חלק מהאסטרטגיה הטרנס-אסיאתית השאפתנית של סין לניצול שלושת המשאבים המרכזיים לעתידה: פטרוכימיה, שווקי צריכה וטכנולוגיות מתקדמות.

בשנת 2014, אחת החברות הגדולות בבעלות ממשלת סין והשנייה בגודלה בעולם לעבודות חפירה – China Harbor Engineering Co. Ltd – זכתה במכרז לבניית טרמינל מכולות חדש בנמל אשדוד (40 ק"מ מדרום לתל אביב) בעלות של 3 מיליארד דולר. אשדוד, המהווה יעד לכ-90% מתנועת הסחר הימי של ישראל, צפויה להפוך לנמל החשוב ביותר למסחר ימי עם אירופה. זהו אחד מהפרויקטים הגדולים ביותר של השקעות זרות בישראל בהיסטוריה.

בשנת 2015, קבוצת SIPG (Shanghai International Port Group), המפעילה את נמל שנגחאי, זכתה במכרז להרחבת נמל חיפה ותפעולו למשך 25 שנים לאחר השלמת הפרויקט ב-2021. הטרמינל החדש נמצא במרחק של קילומטר אחד בלבד מהמעגן בו עוגנות ספינות הצי האמריקני בעת ביקורן בנמל חיפה. ההחלטה להעניק את המכרז לחברה סינית התקבלה על ידי משרד התחבורה ורשות הנמלים, ללא מעורבות המועצה לביטחון לאומי וללא התייעצות עם חיל הים הישראלי.

תוכנית ארוכת טווח נוספת, שישראל מקווה שסין תשתתף בה, היא בניית מסילת ברזל שתחבר בין נמל אילת לנמל אשדוד – מה שמכונה "רכבת רד-מד" (Red-Med Railway). המסילה תחבר בין ים סוף לים התיכון, ותספק אלטרנטיבה בטוחה לתעלת סואץ, תוך יצירת מרכז לוגיסטי למסחר בין אסיה לאירופה דרך הים האדום. סחורות שיגיעו לנמל אילת יועברו ברכבת לנמל אשדוד ומשם יישלחו ללקוחות באירופה. הפרויקט עשוי להפחית את התלות בתעלת סואץ, אך הצלחתו תלויה בכך שהעלויות של הובלה ברכבת יישארו תחרותיות ביחס למעבר בתעלת סואץ.

מנקודת מבטה של ישראל, פרויקט "רד-מד" יביא יתרונות כלכליים בכך שישמש כמנוע צמיחה לפיתוח הנגב הדרומי, וישפר את מעמדה האזורי של ישראל מול מצרים. במשך עשרות שנים, קהיר הייתה מסוגלת לבודד חלקית את ישראל באמצעות איומים על סגירת תעלת סואץ. כדי להתמודד עם התחרות בין מצרים וישראל על מעורבות סין בפרויקטי התשתית בין הים האדום לים התיכון, נפגשו נשיאי סין ומצרים בדצמבר 2015 כדי לדון במשא ומתן תלת-צדדי עם ישראל.

כדי למנוע צוואר בקבוק במצרי מלאקה, סין בונה את המסדרון הכלכלי סין-פקיסטן (CPEC). בנוסף, היא מקימה בסיס צבאי בג'יבוטי כדי לאבטח את נוכחותה הימית בבאב אל-מנדב. החוליה החסרה היחידה בהבטחת ביטחון קווי התקשורת הימיים של סין ו"שרשרת הפנינים" היא תעלת סואץ, שלגביה מסילת הברזל "רד-מד" נתפסת כפתרון לוגיסטי אידיאלי.

סין הפכה לשותפה מרכזית בפרויקטים לאומיים חשובים בישראל, כגון בניית הקו האדום של הרכבת הקלה בין פתח תקווה לתל אביב. ישראל אף הוסיפה מסילת רכבת בין נמל חיפה לבית שאן (פחות מ-10 ק"מ מהגבול הירדני) והזמינה חברות סיניות להשתתף בפרויקט להארכת המסילה עד לגבול ירדן.

בשנים האחרונות, חלה עלייה משמעותית בתיירות מסין לישראל. בעקבות החלטה אסטרטגית של משרד התיירות הישראלי בשנת 2012 להתמקד במשיכת תיירים מסין, מספר המבקרים הסינים בישראל גדל בקצב של 15-30% בשנה. בשנת 2015 ביקרו בישראל 47,000 תיירים סינים, ב-2016 המספר גדל ל-79,000, וב-2017 לראשונה חצה את רף ה-100,000, והגיע ל-113,600 מבקרים. גידול זה נבע מהגברת העניין הכללי בישראל, לצד קמפיינים שיווקיים והקלות בהליכי הוויזה.

50 טיסות שבועיות ישירות בין ישראל לסין לא רק מקדמות תיירות, אלא גם מחזקות את חילופי התרבויות ושיתוף הפעולה בתחומים רבים. עד תחילת 2019, היו טיסות ישירות מבייג'ינג, שנגחאי, חנאן וצ'נגדו לישראל, אשר תרמו לא רק לכלכלה, אלא גם לחיזוק הקשרים בין המדינות. ענקית המסחר המקוון הסינית "עליבאבא" אף השיקה בישראל את שירות התשלומים Alipay בינואר 2018, המספק נוחות לתיירים סינים. נכון להיום, Alipay פועל בכ-100 עסקים בישראל, בעוד שהמתחרה WeChat Pay מתכנן להיכנס גם הוא לשוק המקומי.

 3. קידום החדשנות ביחסי סין-ישראל והגידול בהשקעות סיניות בישראל

  3.1.  האטרקטיביות של ישראל עבור סין כ"אומת הסטארט-אפ"

כדי להשיג את שאיפותיה להפוך למעצמה מובילה ולשלוט בתעשיית ההיי-טק הגלובלית, סין משתמשת לא רק באסטרטגיית "דרך המשי החדשה" (BRI), אלא גם במדיניות "תוצרת סין 2025" (MIC 25) – יוזמה תעשייתית ממלכתית שנועדה לפתוח את שוקי ההון שלה. סין רוצה להפוך למובילה עולמית בטכנולוגיות מתקדמות, הן למטרות מסחריות והן למטרות צבאיות, ויש לה תכניות לאומיות רבות שנועדו לעודד את פיתוח מגזר הטכנולוגיה שלה. ממשלת סין מפרסמת תוכניות תעשייתיות מגזריות שונות, כמו תוכנית הפיתוח לבינה מלאכותית מהדור הבא שהושקה ביולי 2017. בין התוכניות והמדיניות המרכזיות ניתן למנות את "התוכנית הלאומית ארוכת-הטווח ובינונית-הטווח לפיתוח מדע וטכנולוגיה" (2006–2020), "אינטרנט פלוס", ו-MIC 2025.

יוזמת MIC 2025, שהושקה על ידי ראש ממשלת סין לי קצ'יאנג בשנת 2015, נועדה להמודרניזציה של הפוטנציאל התעשייתי של סין, לבסס את מעמדה כמובילה גלובלית בטכנולוגיה מתקדמת, להפחית את התלות של המדינה בייבוא טכנולוגי זר, ולהשקיע משאבים רבים בחדשנות משלה כדי ליצור חברות סיניות שיתחרו הן בשוק המקומי והן בעולם. סין רואה ב-MIC 2025 הזדמנות להשתלב באופן מלא בשרשרת הייצור העולמית ולשתף פעולה באופן יעיל יותר עם כלכלות מתועשות. תוכניתה השאפתנית של בייג'ינג ליצור כלכלה מתקדמת ותחרותית באמצעות טכנולוגיות ייצור חדשניות ("ייצור חכם") שואפת להפוך את המדינה ל"מעצמת ייצור" בעשורים הקרובים ולקרוא תיגר על העליונות הכלכלית של הכלכלות המובילות כיום והתאגידים הבינלאומיים.

ביולי 2017, מועצת המדינה של סין פרסמה את תוכנית הפיתוח החדשה שלה לבינה מלאכותית (AI), שנועדה להפוך את סין למעצמה הגלובלית המובילה בתחום הבינה המלאכותית עד שנת 2030. ביולי 2018, שתי חברות סיניות הנתמכות על ידי המדינה, China Merchants Group ו-SPF Group, הכריזו על שותפות עם חברת ההשקעות Centricus מלונדון להקמת קרן בהיקף של 15 מיליארד דולר, שתשקיע בחברות טכנולוגיה בסין וברחבי העולם.

לפיכך, סין מבצעת מעבר מכלכלה יצרנית לכלכלת היי-טק – וישראל ממלאת תפקיד מרכזי בכך. מאז 2005, כאשר היחסים הדיפלומטיים והביטחוניים בין סין לישראל היו בירידה, סין עדיין חיפשה הזדמנויות לשיתוף פעולה טכנולוגי עם ישראל. חברות סיניות מתמקדות בטכנולוגיה הישראלית בהתאם למדיניות הלאומית של סין להפוך למובילה עולמית בטכנולוגיה תעשייתית עד 2025. הטכנולוגיה הישראלית מושכת חברות סיניות משום שרבות מהן פועלות בשוק הבינלאומי ובסטנדרטים זהים לאלו של עמק הסיליקון – אך בעלויות נמוכות בהרבה.

השקעות סיניות בישראל מכסות כמעט כל מגזר טכנולוגי פורץ דרך, לרבות רכבים אוטונומיים וחשמליים, בהם תומכים יצרני רכב סינים גדולים. גם בתחומים אחרים, כמו בינה מלאכותית, ישראל היא מהמובילות כמעט בכל היבט. אין זה מפתיע שמשקיעים סינים מתמקדים בישראל, "אומת הסטארט-אפ", שבה מספר הסטארט-אפים לנפש הוא הגבוה בעולם, וכן במספרים מוחלטים מחוץ לעמק הסיליקון. ישראל ידועה במיוחד במגזר ההיי-טק שלה, עם אלפי חברות המתמחות בסייבר, ביטחון, חקלאות, ביוטכנולוגיה ופרמצבטיקה – כולן מושכות משקיעים סינים.

בשנת 2018, 12% מכלל ההשקעות בסטארט-אפים ישראליים היו מסין. כשמדובר בהשקעות גדולות (בסכומים של 25 מיליון דולר ומעלה), 25% מההשקעות בסטארט-אפים ישראליים מקורן בסין. יותר מ-1,000 חברות סיניות פעילות בישראל, ולצדן כמה מאות חברות ישראליות בסין. מתוך כלל ההשקעות הזרות בהיי-טק הישראלי, 20% הן של משקיעים סינים.

עם זאת, מומחים מסוימים סבורים כי עבור ארה"ב ומדינות תעשייתיות גדולות נוספות, הטקטיקות של MIC 2025 מערערות לא רק את מחויבותה של בייג'ינג לכללי הסחר הבינלאומיים, אלא גם מציבות סיכון ביטחוני בשל יחס מפלה כלפי השקעות זרות, העברת טכנולוגיה בכפייה, גניבת קניין רוחני וריגול סייבר. הדבר הוביל את הנשיא האמריקני דאז, דונלד טראמפ, להטיל מכסים על מוצרים סיניים ולחסום רכישות של חברות טכנולוגיה על ידי גופים סיניים. לצד מלחמת הסחר עם ארה"ב, שהיא כלי משמעותי לצמצום צמיחתה של סין כמתחרה אסטרטגית, וושינגטון שמה את MIC 2025 במוקד המדיניות שלה, בניסיון לפגוע בהתפתחות מגזרי ההיי-טק הסיניים, כולל בינה מלאכותית, ייצור שבבים וטכנולוגיית 5G. במקביל, מדינות רבות אחרות הידקו את הפיקוח על השקעות זרות, והדיון בשאלה כיצד להתמודד עם מדיניות ההשקעות הסינית התגבר.

  3.2. שיתוף פעולה סין-ישראל בכלכלת החדשנות

הצלחות שיתוף הפעולה הצבאי-טכנולוגי (MTC) דחפו את ההנהגה הסינית ואנשי העסקים להסתכל מקרוב על ישראל ולבחון את הישגיה בפיתוח כלכלת החדשנות של סין. העניין הייחודי של סין בישראל מתבטא בעשרות משלחות של בכירים ממשלתיים ואנשי עסקים שביקרו בישראל בשנים האחרונות. נציגים של חברות גדולות ומשקיעים פרטיים מסין מגיעים לעיתים קרובות לישראל בניסיון לפצח את "הקוד הישראלי", להבין את המערכת האקולוגית של החדשנות המקומית וליישם את האופי החדשני והיזמי הישראלי ב-DNA שלהם.

סין וישראל שתיהן שמו את החדשנות בראש סדרי העדיפויות באסטרטגיות הפיתוח הלאומיות שלהן. האסטרטגיה של סין לקידום חדשנות מתמקדת בשלושה כיווני השקעה: בילטראלי (דו-צדדי), אזורי וגלובלי, והפכה לחלק חיוני מהחזון של "העידן החדש" של סין כמדינה של חדשנות, כפי שהוצג על ידי שי ג'ינפינג בנאומו ב-2017 בפני הנהגת המפלגה הקומוניסטית הסינית (CCP) בקונגרס ה-19. בנוסף, באמצעות פרויקטים רבים במסגרת יוזמת החגורה והדרך (BRI), סין מקדמת ומשקיעה בחדשנות הן ברמה האזורית והן ברמה הגלובלית. ברמה האזורית, סין מחפשת השקעות גדולות בפארקים תעשייתיים במדינות שכנות כמו וייטנאם, תאילנד ורוסיה. ברמה הגלובלית, תחת דגל ה-BRI, סין משקיעה בחדשנות הן במדינות פחות מפותחות כמו אפריקה, והן במדינות בעלות כלכלות חדשניות מפותחות כמו שווייץ ובלגיה.

טכנולוגיה וחדשנות היו בין נושאי השיחה המרכזיים במהלך ביקוריהם הנפרדים של ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא המדינה לשעבר שמעון פרס בבייג'ינג. במאי 2014, ליו ינדונג, סגנית ראש ממשלת סין, ביקרה בישראל, השתתפה בוועידת החדשנות הראשונה בישראל ופרסמה מאמר ב-Jerusalem Post תחת הכותרת "להפריח את שיתוף הפעולה סין-ישראל במדע, טכנולוגיה וחדשנות". בינואר 2015, בבייג'ינג, בפגישה הראשונה של ועדת שיתוף הפעולה לחדשנות סין-ישראל, חתמו שני הצדדים על "תוכנית פעולה לשלוש שנים לשיתוף פעולה בחדשנות", שכללה הקמת מרכז חדשנות משותף, הקמת "ברית מחקר אוניברסיטאית 7+7" סין-ישראל, הסכם לשיתוף פעולה תרבותי לשנים 2015-2019, והתחלת בניית פארק החדשנות סין-ישראל בצ'אנגז'ו.

במרץ 2017, התקיימה פגישה בבייג'ינג בין נשיא סין שי ג'ינפינג לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. הצדדים הכריזו על יצירת שותפות חדשנית מקיפה. בשנת 2018, ישראל וסין קיימו את הוועידה הרביעית לממשלתית "ועידת החדשנות ישראל-סין" להקמת שותפות מקיפה בתחום החדשנות. בסין נוצרה פלטפורמת מסחר סינו-ישראלית, הראשונה מסוגה בסין. מיד עם הקמתה נרכשו ארבעה פטנטים שהיו בבעלות אוניברסיטת תל אביב, בתחומי ייצור אינטלקטואלי, ערים חכמות, כלכלה דיגיטלית וביומד. הסינים רכשו פטנט לגילוי נוירופתיה בסכום סמלי של 49,000 דולר, ובכך לא רק קיבלו זכויות, אלא גם יצרו תומכים ולוביסטים.

פארק החדשנות צ'אנגז'ו סין-ישראל (CIP), שהוקם על ידי שתי הממשלות, נועד לאפשר לחברות ישראליות להקים סניפים בסין ולהקל על כניסת טכנולוגיות ישראליות לשוק הסיני. סין אף מעודדת הקמת מיזמים חדשניים ישראליים, כמו "עיר המים" בשוגואנג, אשר משלבת טכנולוגיות מים ישראליות.

3.3. שיתוף פעולה סין-ישראל במחקר ופיתוח (R&D)

אחד הערוצים המרכזיים להעברת טכנולוגיה ישראלית לסין הוא שיתוף פעולה במחקר ופיתוח בין חברות ומוסדות אקדמיים משני הצדדים, וכן פעילות מחקר ופיתוח של חברות ישראליות בסין. בתחילת שנות ה-2000, גופים ממשלתיים ישראליים וקרנות הון סיכון החלו לקדם שיתוף פעולה טכנולוגי-מסחרי בין החברות במדינות. בשנת 2012, חתמו קרנות המדע הלאומיות של שתי המדינות על הסכם לתמיכה בפרויקטי מחקר משותפים במדעים והנדסה. למרות שהפרויקטים הם אקדמיים בלבד, חלקם – כגון בננוטכנולוגיה, חומרים חדשים וטכנולוגיות לווייניות – עשויים להיות רלוונטיים גם למטרות צבאיות.

בספטמבר 2013, אוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת צינגהואה בסין חתמו על מזכר הבנות להקמת מרכז XIN, שיהפוך לאחד ממרכזי המחקר והפיתוח האקדמיים הגדולים בשתי המדינות. המרכז יפתח שיתוף פעולה אסטרטגי במחקר ובהוראה, וישמש מרכז בינלאומי לחדשנות מדעית וטכנולוגית. בשנת 2014, שתי האוניברסיטאות הקימו מרכז מחקר משותף בשווי 300 מיליון דולר, שהתמקד בתחילה בננוטכנולוגיה עם יישומים רפואיים ואופטיים, ובהמשך הורחב גם לתחומי חומרים, טיהור מים וסוגיות סביבתיות.

ב-16 בדצמבר 2015, הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל, במימון איש העסקים לי קה-שינג בסכום של 130 מיליון דולר, הניח את היסודות להקמת מכון הטכניון-גואנגדונג בסין (GTIIT) בעיר שאנטואו. הקמפוס המתוכנן ישמש מוקד לפעילות תעשייתית ישראלית ופתח לשווקים בארה"ב ובסין.

כדי להפחית עלויות ייצור, סין מובילה מהפכת רובוטיקה, מחליפה עובדים במכונות ומפתחת רובוטים חכמים עם ישראל דרך מכון הרובוטיקה הסינו-ישראלי. מכון זה יהיה המרכז של פארק תעשייה חדש בשווי 2 מיליארד דולר באזור גואנגז'ו, אשר יתבסס על טכנולוגיות ישראליות-סיניות. יש לציין כי מדענים ישראלים מאמינים כי האוטומציה לא תוביל לאבטלה אלא תתרום להתרחבות הכלכלה וליצירת מקומות עבודה חדשים.

קרן השקעות פרטית ישראלית-סינית Infinity Group וחברת Neusoft Corporation הסינית, הגדולה ביותר בתחום ה-IT בסין, אישרו השקעה של 250 מיליון דולר בחברות מדעי החיים הישראליות הפועלות בסין, במטרה לסייע להן בהשתלבות בשוק הסיני, כולל אישורים רגולטוריים וקידום מוצרים.

הממשלות של שתי המדינות פיתחו תוכניות מיוחדות לתמיכה בשיתוף פעולה מדעי-טכנולוגי, הכוללות מימון ממשלתי בתנאים מועדפים. במקרה של כישלון, הכספים לא נדרשים להחזרה, אך במקרה של הצלחה, הממשלה גובה תמלוגים עד להחזר המענק, מה שמקדם שיתוף פעולה אינטנסיבי ויעיל בין המדינות.

3.4. סין כשוק אסטרטגי עבור ישראל: ישראל כמשקיעה אסטרטגית עבור סין

למרות מיקומה באזור סוער, ישראל מהווה אי של יציבות יחסית עם הדירוג הגבוה ביותר של "סיכון השקעות B&R". ישראל דורגה במקום השני הנמוך ביותר במדד הסיכון להשקעות של Economist Intelligence Unit BRI, מה שהופך את ההשקעה בשוק הישראלי לאטרקטיבית במיוחד עבור סין, אשר מחפשת טביעת רגל אזורית אסטרטגית יותר. סביר להניח שסין תשים דגש על כך שלישראל אין בעיות ביטחוניות לאומיות חמורות יותר מבעבר, דבר שיקנה לישראל יתרון ככוח גיאופוליטי יציב, משגשג וצומח באזור.

על רקע העימות הגובר בין סין לארצות הברית, אשר אילץ משקיעים סיניים לצמצם את נוכחותם בשוק זה, בשנת 2016 חלה עלייה חסרת תקדים בהשקעות מסין להייטק הישראלי. בעוד שבשנת 2015 סכום ההשקעות הסיניות בחברות ישראליות היה פחות ממיליארד דולר, הרי שבשנת 2016 הוא זינק לסכום מרשים של 16.5 מיליארד דולר. חלק משמעותי מהסכום הזה הגיע מהשקעה בחברות סטארט-אפ ישראליות, בדגש על תחום אבטחת המידע והמחשוב (סייבר) וכן טכנולוגיות רפואיות. ההסכם בין MSRI לישראל כולל השקעות סיניות במגוון מגזרים כמו אנרגיה מתחדשת, טכנולוגיות ניצול אנרגיה סולארית, רובוטיקה, טלקומוניקציה, שוק הכימיקלים, ביוטכנולוגיה, חקלאות, השקיה ושימוש משני במשאבי מים, תשתיות מעבר לנמלים ותחומים טכנולוגיים נוספים.

בשנת 2001, חברת נטפים, חברה ישראלית מובילה בתחום האגרו-טק ומובילה עולמית במערכות השקיה בטפטוף, השקיעה במתקן הייצור הראשון שלה בסין. חברת שירותי הסביבה הגלובליים של ישראל (GES) משתתפת בפרויקט לטיהור מים בשווי 5 מיליון דולר במונגוליה הפנימית שבסין. "עיר המים" הסינית שאושינג נהנתה מהטכנולוגיות החדשניות של ישראל בתחום המים לפיתוח תשתיות מים עירוניות, חקלאיות ותעשייתיות. שיתוף פעולה כזה צפוי להתקיים גם בצפון-מערב סין – במחוז שינג'יאנג, שם סין מבקשת לעודד פיתוח כדי לשמור על יציבות באזור וכן לצמצם את הפער הכלכלי בין החלקים המזרחיים והמערביים של המדינה. הכנסת המצאות ופתרונות טכנולוגיים ישראליים בתחום החקלאות, אספקת המים ומקורות אנרגיה מתחדשים יכולה לסייע לסין להפוך את מערבה למרכז ייצור חקלאי שיספק את הצרכים הגדלים של האוכלוסייה הסינית.

אחת מחברות הטכנולוגיה הגדולות והמוכרות ביותר של סין, Baidu, מגלה עניין בהשקעות. קרן ההון סיכון הסינית Ping An Ventures השקיעה בשמונה חברות ישראליות. בשנת 2004, לאחר שקיבלה מספר בקשות מקרנות הון סיכון זרות שונות, העניקה סין את הרישיון הראשון שלה לקרן זרה להשקעה במטבע המקומי (RMB) לחברת Infinity. יתר על כן, אחת מחברות הקבוצה, יצרנית מובילה בתעשיית השבבים, הפכה לחברה הראשונה עם מייסד-שותף זר שהונפקה בבורסה של שנגחאי. אינפיניטי מצדה התחייבה להכניס, להשקיע ולייצר חדשנות בסין. חברת ECI Telecom, יצרנית ציוד תקשורת, נכנסה לשוק בתחילה באמצעות מיזם משותף, אך בהמשך, בשנת 2006, רכשה שליטה מלאה במיזם.

שיטה נוספת להכנסת טכנולוגיה ישראלית לסין היא רכישת חברות ישראליות על ידי סינים. בשנת 2011 רכשה תאגיד הכימיקלים הלאומי של סין את חברת ADAMA הישראלית, יצרנית חומרי הדברה, בסכום של 2.4 מיליארד דולר. בשנת 2014 רכשה Bright Food Group Co, חברה בבעלות ממשלתית סינית, 70% ממניות חברת תנובה הישראלית בעסקה בשווי 960 מיליון דולר. חברות סיניות רכשו גם שליטה בחברות ישראליות נוספות, בהן מכתשים אגן (על ידי ChemChina ב-2011), אלמה לייזרס (על ידי Fosun Pharma ב-2013), ואהבה קוסמטיקס (על ידי Fosun ב-2016). בניגוד להתנגדות החריפה שלה נתקלות חברות סיניות בבעלות ממשלתית כשהן מבקשות לרכוש חברות אנרגיה או מחצבים במדינות המערב, העסקה עם ChemChina התקבלה בישראל בברכה ונראתה כסימן לאמון הסיני בעתידה של ישראל. בנוסף, חברת Nextec Technologies הישראלית, שפיתחה טכנולוגיית מדידה לתעשיית הרכב והתעופה, נרכשה על ידי חברה סינית בשנת 2014. סין הפכה לרוכשת מרכזית של טכנולוגיות חקלאיות ישראליות מחברות כגון נטפים.

משקיעים סיניים מגלים עניין בכמה מהיצואניות הביטחוניות הגדולות ביותר של ישראל – התעשייה האווירית לישראל, רפאל ואלביט מערכות. שתי החברות הראשונות הן חברות בבעלות ממשלתית, אך לשלושתן יש חברות בנות בארה"ב שמפתחות נשק מתקדם.

מומחים מסבירים שאחת הסיבות לעלייה החדה בהשקעות הסיניות בישראל היא הירידה בהשקעותיהם בארה"ב והסטת הזרם לישראל בשל הידוק הרגולציה בארה"ב ודירוג נמוך יותר של החברות הישראליות בהשוואה לאמריקאיות. עם זאת, יש לציין שישראל אינה מעוניינת להיכנס לעימות עם ארה"ב ונשארת מחויבת להבנות מהעשור הקודם עם וושינגטון, לפיהן שיתוף פעולה מדעי וטכנולוגי עם סין כולל רק ידע אזרחי. אך יש לציין שההשקעות הישירות של סין בהייטק הישראלי נותרו קטנות יחסית ואינן עקביות. עד 2018, 90% מההשקעות הישירות של סין בישראל התרכזו בשלוש חברות בלבד, מהן רק אחת בתחום ההייטק. שאר ההשקעות הטכנולוגיות מוגבלות לכמה מאות מיליוני דולרים בשנה. מרבית ההשקעות הסיניות בישראל מתבצעות באמצעות קרנות הון סיכון, המעניקות למשקיעים גישה מוגבלת מאוד לידע טכנולוגי. בסך הכול, באמצע 2018, השקעות סיניות בישראל היוו רק 4% מסך ההשקעות הזרות הישירות במדינה (FDI), בהשוואה ל-35% מארה"ב. בהתחשב בזרימה המוגבלת של השקעות ישירות מסין (כ-100 מיליון דולר מתוך 21.8 מיליארד דולר ב-2018), סין רחוקה מלהשיג דריסת רגל משמעותית במגזר ההייטק הישראלי.

 4. המכשולים והאפשרויות לפיתוח יחסי ישראל-סין

כמובן, היחסים בין ישראל לסין אינם חפים מבעיות. התחומים הרגישים ביותר נמצאים כעת בסיכון: טכנולוגיות ריגול ישראליות והמגזר הביטחוני. דוח של חברת RAND משנת 2019 קובע כי חברי כנסת ישראלים בעבר ובהווה הצביעו על בעיות רבות שעלולות להתעורר מהשקעות סיניות, כולל "סיכון לריגול סייבר מצד הרפובליקה העממית של סין ופשעים של שחיתות", כמו גם האפשרות של שליטה סינית על תשתיות חיוניות של ישראל, החשובות במיוחד לביטחונה הלאומי. ידוע שהאמריקאים תמכו בישראל בנושאים מרכזיים כמו ירושלים וריבונות ביהודה ושומרון, וכעת הם דורשים מבעלת בריתם הצעירה לצמצם חלק משמעותי משיתוף הפעולה שלה עם סין.

נציגים מסוימים בקהילת המודיעין המערבית כינו את ההחלטה של ישראל להעניק לחברה סינית את המכרז של נמל חיפה כאיום חמור על ביטחונה של המדינה. ההחלטה ספגה ביקורת קשה מצד ארה"ב מסיבות ביטחוניות, משום שעגינת ספינות הצי האמריקאי סמוך ליעדים סיניים הופכת אותן לטרף קל לפעילות ריגול של סין. הנמל האזרחי בחיפה צמוד לנתיב היציאה מבסיס חיל הים הסמוך, בו נמצאת צוללת ישראלית (המסוגלת לבצע מתקפת תגמול גרעינית). כמו כן, פרויקט נוסף שעורר מחלוקת הוא פיתוח קטע תת-קרקעי של תחנת המטרו בתל אביב על ידי חברה סינית, אשר נמצא עשרות מטרים בלבד מבניין המטה הכללי של צה"ל וממשרדי המודיעין הצבאי הראשיים. תת-אלוף במיל' שאול חורב מציין שכיוון שהאמריקאים ממקדים כעת את מרבית תשומת לבם לים סין הדרומי ולמפרץ הפרסי, ישראל צריכה לחזק את מעמדה כבסיס אסטרטגי עבורם. לדברי בכירים לשעבר בפנטגון ובצי האמריקאי, ברגע שסין נכנסת לתמונה, חיל הים הישראלי לא יוכל לשמר את יחסיו הקרובים עם הצי השישי. אין זה מקרי שבדצמבר 2019 גינה ג'אי ג'ון, שליח ממשלת סין למזרח התיכון, את הלחץ האמריקאי על ממשלת ישראל למנוע השקעות סיניות.

כמה אנליסטים סבורים כי למרות שסין מדברת על כוונותיה להקים בסיסים צבאיים בחו"ל, הרי שהיא למעשה רוכשת נמלים במסווה של הקמת נתיב סחר מהאוקיינוס ההודי דרך תעלת סואץ לאירופה. כך, היא רכשה את נמל פיראוס ביוון, את נמל טריאסטה באיטליה, ואף הקימה בסיס בג'יבוטי.

קהילת המודיעין הישראלית הביעה גם היא התנגדות למתן אישור לחברה סינית להשתתף בבניית מתקן התפלת מים חדש 15 ק"מ דרומית לתל אביב, סמוך למתקן גרעיני. המכרז אמור היה להינתן לחברות מקומיות כמו IDE Technologies ו-Hutchison Water International (חברה בת של תאגיד הונג-קונגי), עם מעורבות סינית. הבעיה היא שמתקן ההתפלה, שאמור להפיק כ-200 מיליון מ"ק מים בשנה, תוכנן לקום באזור שבו נמצאים בסיס חיל האוויר בפלמחים ומרכז הגרעין בנחל שורק, שהוקם בעזרת ארה"ב בשנת 1955 ומכיל את הכור הגרעיני הראשון של ישראל. בשל כך, ראש שירות הביטחון של צה"ל, ניר בן-משה, שלח מכתב למשרד האנרגיה הישראלי בהתנגדות למעורבות של Hutchison Water International במכרז.

חקירות של מומחי מודיעין נגדי ישראליים העלו כי קשרים בין חברות ישראליות לקבלני ביטחון אמריקאיים נמצאים תחת מעקב של האקרים סיניים. ישנה סבירות גבוהה שסין רואה בישראל חלון דרכו היא יכולה להשיג גישה לתוכניות סודיות של ארה"ב.

בסופו של דבר, ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לאבד אף אחד מבעלות בריתה – לא את ארה"ב, ולא את סין, שמהווה את השותפה הכלכלית הגדולה ביותר שלה עם השקעות ותשתיות משמעותיות. עם זאת, שמירה על איזון עדין בין שתי המעצמות הופכת להיות משימה מורכבת יותר ויותר. מצד אחד, כבר החלה בניית הנמל בחיפה, ומצד שני, וושינגטון אינה מסכימה עוד עם עזיבת הצי השישי את הנמל. מעבר לחשיבות התחרות הגלובלית בין ארה"ב לסין, הבעיה המרכזית היא השפעתו האזורית של הנמל המורחב בחיפה והשפעת רשת היחסים המורכבת במזרח התיכון, שכן ככל שיותר מסחר יזרום לאזור דרך הנמל הישראלי, המנוהל על ידי הסינים, כך יתחזק מעמדו של סין באזור.

 5. מסקנה

כידוע, יחסי ישראל-סין לא התפתחו בקלות. היבטיהם הרשמיים עוכבו במשך זמן רב עקב עימות אידיאולוגי בתקופת המלחמה הקרה, כמו גם בשל התמיכה שסיפקה בייג'ינג לאש"ף ולמדינות ערב שהתנגדו לישראל. רק בתחילת שנות ה-90, זמן קצר לאחר כינון יחסים דיפלומטיים מלאים בין שתי המדינות (ינואר 1992), החלו להתפרסם פרטים על שיתופי פעולה שונים שהתנהלו עוד קודם לכן, והתפתחה במהירות שותפות בתחומי הכלכלה, ההייטק, החקלאות ובעיקר בתעשייה הביטחונית. עם זאת, בתחילת המאה ה-21, בלחץ ארה"ב, שיתוף הפעולה הביטחוני בין המדינות כמעט ופסק.

ניתן לראות כי ישנו פוטנציאל שיתוף פעולה בין המדינות: מעמדה של סין כמעצמת-על מתפתחת וחברה קבועה במועצת הביטחון של האו"ם, עשוי להועיל לישראל מבחינה דיפלומטית. מצד שני, עבור סין, ישראל היא מדינה מזרח-תיכונית מפותחת בעלת פוטנציאל עצום בתחום ההייטק והתעשייה הביטחונית. עבור ישראל, סין מהווה שוק מרכזי לסטארט-אפים ולציוד צבאי, ומשמשת כמשקיעה משמעותית בפיתוח תשתיות, תחום בו ישראל נתקלת בקשיים רבים.

למעשה, בעקבות יוזמת "חגורה ודרך" של הנשיא שי ג'ינפינג, ההשקעות הסיניות בישראל התרחבו משמעותית וחלשו על רוב תחומי הכלכלה שלה. השקעות סיניות שיטתיות ואסטרטגיות, שבוצעו בעיקר על ידי ענקיות כמו עליבאבא, באידו, וואווי ולנובו, מכוונות להייטק, פיננסים וסטארט-אפים, תוך התמקדות בטכנולוגיות ביטחוניות, פרטיות, ושימוש כפול, במטרה לייצר אקו-סיסטם משולב הכולל פיננסים, בריאות, חינוך ועוד.

עם זאת, מעורבותה הגוברת של סין בכלכלת ישראל, והשליטה שלה בכ-15% ממנה, הפכו את הנושא לזירה מרכזית בעימות הגיאופוליטי בין ארה"ב לסין. בעוד שהשפעתה של וושינגטון במזרח התיכון פחתה במידת מה, היא עדיין השחקן המרכזי באזור, ולכן התחזקות הקשרים בין ישראל לסין מדאיגה מאוד את ארה"ב ודוחפת אותה למדיניות ריסון.

לאור המתחים הגוברים בין ארה"ב לסין, ישנם מומחים הסבורים כי ישראל תיאלץ לנהוג בזהירות יתרה בשיתופי הפעולה שלה עם חברות סיניות, במיוחד בתחומים אסטרטגיים. אם ישראל לא תצליח לאזן בין הצרכים הביטחוניים לאינטרסים הכלכליים שלה, היא עלולה לוותר על חלק מההזדמנויות שפרויקט "חגורה ודרך" מציע.

עם זאת, יש המאמינים כי אם ינוהל בזהירות תוך התחשבות באינטרסים האמריקאיים, ישראל יכולה להפוך למוצב קטן אך אסטרטגי ביוזמת "חגורה ודרך" הסינית, ולשמש מודל למדינות מערביות נוספות בקשריהן עם סין.

מקור:

הארוטיוניאן אגאווני אלכסנדר, דוקטור להיסטוריה,
חוקרת מובילה במחלקה ליחסים בינלאומיים,
המכון לחקר המזרח, האקדמיה הלאומית למדעים של ארמניה.
0019, ירוואן, שדרת מרשל באגרמיאן 24g, רפובליקת ארמניה
aghavni.harutyunyan1@gmail.com