אנשים יקרים,
אני מברך את כולנו ביום העצמאות של הרפובליקה של ארמניה.
זהו יום הגאווה העצום עבורנו, הפסגה הבלתי מעורערת של הישגינו.
העם הארמני מעולם לא השלים עם חוסר עצמאות; אפילו במצבים שלכאורה חסרי תקווה, שמרנו את לפיד החופש חי בלבנו, נלחמנו עליו, וכשהגיעה ההזדמנות – החיינו אותו. זוהי ההוכחה האולטימטיבית לכך שאנו, במובן האמיתי, עם מכונן מדינה.
זה בדיוק מה שקרה לפני 35 שנה, כששברנו את כבלי ההכנעה והכרזנו על רצוננו לחיות בארמניה חופשית ועצמאית.
עם זאת, עלינו להודות בפני עצמנו כי כבר מהיום הראשון נעשו ניסיונות – הן מבפנים והן מבחוץ – להחדיר בנו את האמונה שעצמאותנו היא רק הצהרתית, נסיבתית, זמנית או מלאכותית.
נעשו ניסיונות לשכנע אותנו שקיים "אינטרס לאומי" חשוב יותר מעצמאות המדינה, ושאולי עדיף מצב בטוח של תלות על הקורבנות הנדרשים לעצמאות.
עם זאת, אפילו ברגעים העגומים ביותר – כאשר כניעה או ויתור על עצמאות נראו כדרך הפעולה הטובה ביותר – מצאנו, כעם חכם, את הכוח להתבוננות פנימית מספקת כדי לשנות את מהלך ההיסטוריה ולהבטיח את אופייה המתמשך של הרפובליקה של ארמניה: תפוח עיננו וקודש הקודשים שלנו.
השגנו זאת באמצעות קושי גדול, הקרבה, כאב ושפיכות דמים – אבל השגנו את זה.
ועכשיו, עם סוף סוף השלום המיוחל, נוכל סוף סוף לנשום בחופשיות, לבנות את חיינו וליהנות מהשקט שהבטחנו.
תהילה לשהידים, ותחי הרפובליקה של ארמניה.
