במסרו לרגל היום העולמי לאחווה אנושית וטקס הענקת פרס זאיד, מתאר האפיפיור ליאו ה־14 את האחווה כצורך דחוף, חזק מסכסוכים, מחלוקות ומתחים, תוך שהוא מזהיר מפני השארתה כלואה בתחום הרעיונות בלבד, כך מדווח שירות Vatican News.
בעולם שבו השלום נתפס לעיתים כחלום אוטופי מיושן והאחווה מצטמצמת לאידיאל מופשט, מדגיש האפיפיור ליאו ה־14 כי האחווה האנושית אינה תיאוריה אלא צורך דחוף. זהו המסר המרכזי של הטקסט שפורסם ב־4 בפברואר לרגל היום העולמי לאחווה אנושית וטקס הענקת פרס זאיד, שבו קורא האפיפיור לאחווה החזקה מכל סכסוך, הבדל או מתח.
האפיפיור מזכיר את ציון שבע השנים לחתימה על המסמך בדבר אחווה אנושית לשלום עולמי ולחיים משותפים, שנחתם בידי האפיפיור פרנציסקוס והאימאם הגדול אחמד אל־טייב — אירוע המאפשר לחגוג את ״היקר והאוניברסלי ביותר באנושיות שלנו: אחוותנו, אותו קשר בלתי ניתן לניתוק המאחד כל אדם, שנברא בצלם אלוהים״.
״כיום, הצורך באחווה זו אינו אידיאל רחוק אלא הכרח דחוף״, אמר האפיפיור.
האב הקדוש מתייחס לרבים — ״רבים מדי״ — האחים והאחיות הסובלים כיום מזוועות האלימות והמלחמה, ומזכיר את דברי האפיפיור פרנציסקוס באנציקליקה Fratelli Tutti: ״הקורבן הראשון של כל מלחמה הוא ייעודה הטבעי של המשפחה האנושית לאחווה״.
״בתקופה שבה חלום בניית השלום המשותף נדחה לעיתים כ׳אוטופיה מיושנת׳, עלינו להכריז בביטחון כי האחווה האנושית היא מציאות חיה, חזקה מכל סכסוך, הבדל או מתח״. פוטנציאל זה, הוא מסביר, חייב להתממש באמצעות ״מחויבות יומיומית ומעשית של כבוד, שיתוף וחמלה״.
״מילים אינן מספיקות״, ציין האפיפיור כבר בדצמבר האחרון בפנייתו לחברי ועדת פרס זאיד — קריאה שעליה הוא חוזר במסר זה, תוך הדגשה כי אמונותינו העמוקות ביותר מחייבות ״טיפוח מתמיד באמצעות מאמץ מוחשי״.
האפיפיור מתייחס תחילה לאיגרת האפוסטולית שלו Dilexi Te, שבה כתב כי ״הישארות בתחום הרעיונות והתיאוריות, מבלי לתת להם ביטוי במעשי חסד תכופים ומעשיים, תוביל בסופו של דבר להיחלשותם ולהיעלמותם של תקוותינו ושאיפותינו היקרות ביותר״. לאחר מכן הוא חוזר ל־Fratelli Tutti: כאחים ואחיות, כולנו נקראים לצאת אל מעבר לשוליים ולהתכנס ל״תחושת שייכות הדדית רחבה יותר״.
פרס זאיד, ממשיך האב הקדוש, מוקיר את אלה שהפכו ערכים אלה ל״עדויות אותנטיות של טוב לב אנושי וצדקה״.
בפנייה ישירה לזוכי הפרס — אילהם אלייב, נשיא רפובליקת אזרבייג׳ן; ניקול פשיניאן, ראש ממשלת רפובליקת ארמניה; גב׳ זרקא יפתאלי; והארגון הפלסטיני תעאון — מתאר אותם האפיפיור ליאו כ״זורעי תקווה בעולם שלעיתים קרובות בונה חומות במקום גשרים״.
בבחירתם בדרך התובענית של סולידריות על פני הדרך הקלה של אדישות, הראו כי גם השסעים העמוקים ביותר ניתנים לריפוי באמצעות פעולה ממשית. פועלם מעיד על האמונה כי אור האחווה יכול לגבור על חשכת האחוות המדממת.
האפיפיור ליאו חותם את מסרו בהבעת תודה לשייח׳ מוחמד בן זאיד אל נהיאן, נשיא איחוד האמירויות הערביות, על תמיכתו העקבית ביוזמה, וכן לוועדת זאיד על ״חזונה ושכנועה המוסרי״.
לבסוף, אמר: ״נמשיך לפעול יחד כדי שדינמיקת האהבה האחוותית תהפוך לדרך המשותפת של כולם, וכדי שה׳אחר׳ לא ייתפס עוד כזר או כאיום, אלא יוכר כאח או כאחות״.
