ביום שלישי, 17 בנובמבר, מאות אלפי עובדים תקפו וצעדו לקריאת כל איגודי המגזר הציבורי, בדרישה להעלאת שכר כנגד הקפאת שכר עובדי המדינה. משרד הפנים מנה 146,000 צועדים בפריסה ארצית; ה-CGT תבע מעל 500,000.
השביתה, על רקע הפגנות מתמשכות של סטודנטים בתיכון ובאוניברסיטאות ובעקבות שביתה חוצת תעשיות ראשונה ב-5 בנובמבר, היא חלק מהתפרצות אירופית של מאבק מעמדות. לאחר שביתה של 4 מיליון עובדים בספרד ב-11 בנובמבר, מתוכננות שביתות לאומיות באיטליה, בלגיה ויוון בימים הקרובים. מחאת הנוער נמשכת, עם המאבק נגד השירות הצבאי בגרמניה ויום פעולה אירופי שנקבע ל-20 בנובמבר.
השביתה אתמול בצרפת חרגה מהמגזר הציבורי. פדרציית הנמלים והרציפים של CGT הכריזה על שביתה בנמלים כולל לה האבר, רואן, סן-נזייר ומרסיי-פוס. איגודי הרכבות CGT-Chemints, SUD-Rail ו-CFDT-Chemints הכריזו על שביתה, ולפי ה-CGT כמעט עובד רכבת אחד מכל שלושה הפסיק את העבודה. תנועת הרכבות האזורית הופרעה במספר אזורים.
נתונים רשמיים, לעומת זאת, מראים ירידה חדה בהשתתפות מה-5 בנובמבר, אז מנה המשרד 575,000 צועדים וה-CGT כ-1.6 מיליון. אתמול ירד שיעור השביתה בשירות המדינה מכמעט 10% ל-2.6%. זה משקף לא כעס חברתי פוחת או התנגדות לדיכוי בני נוער, אלא את התפקיד של הביורוקרטיות של האיגודים המעכבים את ההתגייסות, ומעל הכל את זה של La France insoumise (LFI) של ז'אן-לוק מלנשון.
המשבר מחייב התארגנות עצמאית של עובדים ובני נוער בוועדי פעולה במקומות עבודה ובבתי ספר, כדי להכין שביתה כללית אירופאית אמיתית. יש לגייס את מלוא הכוח החברתי של מעמד הפועלים נגד האוליגרכיה הקפיטליסטית ומדיניות הצנע שלה, דיקטטורה משטרתית ומלחמה אימפריאליסטית. היא לא יכולה להסתמך על תקוות לחסום את העצרת הלאומית הניאו-פשיסטית (RN) מהשלטון על ידי בחירת מלנשון בבחירות לנשיאות ב-2027.
מלנשון הוא פוליטיקאי קפיטליסטי שאינו קורא לגייס את מעמד הפועלים להפיל את מקרון ולהפסיק את המלחמה והדיקטטורה הקפיטליסטית. במקום זאת, הוא מבקש מהעובדים לבחור בו בהבטחות ריקות למדיניות פרוגרסיבית שעליה ינהל משא ומתן עם האוליגרכיה הקפיטליסטית. אתמול, במסיבת עיתונאים בצעדה בפריז, הוא הודיע כי ישתתף בארוחת ערב פרטית באותו ערב עם מנהיגים עסקיים, ביניהם המיליארדר ברנרד ארנו ומנכ"ל TotalEnergies, פטריק פויאנה.
מלנשון אמר שהוא יראה "איך אנשים אוהבים אותם, שהוקצנו פוליטית עד מוות, […] ואנשים כמוני, שיש להם תוכנית והם ישמרו עליה" יכולים להגיע ל"פשרות". הוא הוסיף: "אני שמח לראות אותם, כי חלקם טובים מאוד. […] מה אנחנו הולכים לעשות? אנחנו נידונים לחיות ביחד, אז נעשה את זה".
מדיניות של הסתגלות לאימפריאליזם הצרפתי יכולה רק להסגיר את התקוות והדרישות של פועלים ונוער במאבק, כפי שהביעו צועדי פריז ל-WSWS.


