ראש ממשלת ארמניה ניקול פשיניאן פרסם ב-24 באפריל הצהרה לציון יום הזיכרון לקורבנות רצח העם הארמני.
בנאומו קישר פשיניאן בין זיכרון אירועי 1915, רצח העם הארמני (מדז יגהרן), לבין מסר פוליטי רחב יותר המדגיש מדינה ריבונית, שלום וגבולותיה המוכרים בינלאומית של הרפובליקה של ארמניה כבסיס לעתיד המדינה.
הוא גם הזהיר כי כוחות מסוימים המקדמים את רעיון ה“צדק ההיסטורי” עלולים לדחוף את ארמניה חזרה למדיניות המסכנת את ריבונותה ואת עצמאותה.
להלן נוסח ההצהרה המלא של פשיניאן:
“אזרחיי היקרים, אזרחי הרפובליקה של ארמניה,
היום אנו מציינים את קורבנות רצח העם הארמני של 1915 — המדז יגהרן — ומעלים זיכרון לבני עמנו אשר בשל היותם ארמנים הועמדו לטבח, גירוש ורעב באימפריה העות׳מאנית. המדז יגהרן הוא הטרגדיה הגדולה ביותר שפקדה את עמנו, ואנו חווים אותה מחדש כבר 111 שנים.
בכל שנה ב-24 באפריל צועדים עשרות אלפי אזרחינו אל אתר הזיכרון בציצרנקברד כדי לחלוק כבוד לבני עמנו הקדושים. הצעדה הארצית ביום זה היא גם ביטוי של התבוננות, זיכרון, הערכה היסטורית ונחישות למנוע את הישנות המדז יגהרן. על בסיס התבוננות ונחישות זו גובשו מדיניות ממשלת הרפובליקה של ארמניה והרוב השלטוני בשנים האחרונות.
במנדט שניתן לכם, אזרחי הרפובליקה של ארמניה, הפגנו נחישות להבנה עמוקה יותר של עבר עמנו ושל הדפוסים החוזרים בו, כדי למנוע את הישנותם ולבנות הווה ועתיד טובים יותר.
היום הגענו למטרה זו, כולל ההבנה כי אין לאפשר להפוך את המדז יגהרן לכלי בידי גורמים בינלאומיים בסכסוכיהם. החיבור האקדמי על תולדות ארמניה שפורסם על ידי האקדמיה הלאומית למדעים שלנו מבסס כי המדז יגהרן היה גם תוצאה של שימוש בעם הארמני במסגרת מאבקים בינלאומיים — תהליך שהחל באמצע המאה ה-19 והגיע לשיאו הטרגי ב-1915.
אזרחיי היקרים, השאיפה הגדולה ביותר של עמנו התגשמה: יש לנו מדינה, ויש לנו שלום. ריבונות ושלום הם הערובה לכך שרצח העם הארמני לא ישוב עוד לעולם.
כדי לממש מטרה היסטורית זו, עלינו להפסיק לחפש מולדת מחוץ ל-29,743 הקמ״ר המוכרים בינלאומית של הרפובליקה של ארמניה. שטח זה אינו קטן לשגשוג, פיתוח ורווחת העם הארמני. כיום יישובים רבים ריקים, ורבים נוספים — כמו המדינה כולה — סובלים מתת-אוכלוסין. מצב זה נבע מהיעדר שלום ומהיעדר ההבנה כי המולדת היא המדינה, הזהות היא המדינה, והביטחון הוא המדינה — בגבולותיה המוכרים.
על בסיס הבנה זו, על העם הארמני לצאת מן הלוגיקה של הגירה ונדודים.
בשטחה הנוכחי, הרפובליקה של ארמניה יכולה להיות בית ל-5 מיליון ואף 10 מיליון ארמנים. שטחה של סינגפור קטן משני שלישים של אגם סוואן, אך חיים בה 5.5 מיליון אנשים, משום שהמדינה בנויה על חינוך, תודעה עצמית, שלום ושאיפות ממוקדות אדם. כיום אנו מנהלים את הרפובליקה של ארמניה בדיוק על פי לוגיקה זו — האידיאולוגיה של ארמניה מציאותית — מתוך הבנה ששלום וביטחון משמעותם בראש ובראשונה יחסים מנורמלים עם שכנים, על בסיס הכרה הדדית בשלמות טריטוריאלית, ריבונות, אי-הפרת גבולות ועצמאות מדינית.
כוחות הקוראים ל“השבת מולדות אבודות”, “שיקום גבולות היסטוריים” ו“צדק היסטורי” מחזירים את הרפובליקה של ארמניה למסלול ועידת סן סטפנו מ-1878, אשר סופה הבלתי נמנע הוא אובדן המדינה והמולדת. זאת משום שלכל אחד בעולם יש היסטוריה משלו, צדק משלו ומולדת אבודה משלו.
בסופו של דבר הצלחנו להיחלץ ממלכודת זו, וניסיונות לגרור את ארמניה חזרה לשם הם הזמנה לאיום קיומי על מדינתנו ועמנו. במחיר קורבנות והקרבה, מצאנו מחדש את מולדתנו — ומולדת זו היא הרפובליקה של ארמניה. התגמול לכל קורבנותינו הוא נצחיותה של הרפובליקה של ארמניה.
חירותם, ביטחונם ורווחתם של אזרחי הרפובליקה של ארמניה הם מימוש שאיפותיהם וחלומותיהם שנקטעו של כל קורבנותינו. אנו צועדים בדרך זו. עם הרפובליקה של ארמניה צועד בדרך זו.
תהילה לקורבנות, ותחי הרפובליקה של ארמניה.”
